יום שישי, 23 באוגוסט 2019

שיחת שלם זמן ושייכות


אני מבקש להתמקד בקטע הזה של ההמתנה .. בעצלתיים העולם...

ראה,
נטייתך להקל ראש באדוות גלי השפעה המתגלגלים בתווך שבינך לבין עצמך אלה המתווכים בין תהודת מקור הבריאה אל כל הברואים באשר הם, משמשת כתעתוע שהנפש זורקת לפני עצמה, כשעשוע.

ההמתנה היא מתנה בפני עצמה שלא נגרעת ממך מתנת ההמתנה, שאילולא כן לא יכול היית להקדים את זמנך במובן של קידה, לקוד בפני הבריאה את יישומיה כחסד שלם.
מכאן שתפיסתך את מקדים את זמנך אינה אלא היכולת להמתין. להניח זרע כאן ולהמתין ולהניח זרע שם ולהמתין. ראה את יערות ופרדסי אי עשייתך; איך נבטו להפליא אל זמנם. ופרותיהם הבשילו עד כדי שפעה ניתנת לליקוט אצל ההווה.

מה שהנחת אצל שביטי הכוונה כמסר, כרעיון לא בא אלא כמתרגם אל תוך הגדרת המילים באופן הזה של ידיעה שהכל אפשרי, שלא ייתכן שלא. עדיין לא נסה הפליאה אל ההודיה ואל החסד השלם ואתה מבקש להאיץ?
הרי זה לא שאין לך מה לא לעשות בינתיים; שהרי אי עשייתך היא לב עשייתך.
האם זה ברור?
בהחלט. בהחלט. טוב כן, הרי ממילא הזמן בזרימתו לא בשליטתי.

שום דבר לא בשליטתך ושום דבר לא שלך.
אם נדמה לך שאיזו המצאה שהמצאת או שיטה שפיתחת הם שלך הרי נקביל את זה לילד שלך.
אדם נובט מזרעך; הוא אינו שלך; הצמח הגדל שרש וגבעול אינו שלך; האשה שאתה אוהב אינך רוצה שתהיה שלך, והיא לא. איננה שלך.
הכסף שלך? בבנק? לא שלך, זמנית בשליטתך המדומיינת - אבל. תכלס. לא שלך. כלומר, בל לזלזל באקדח הטעון, זה שמייצג את תפיסת הרוב החי, (לפחות כל עוד הנך חי בגוף במובן זו מציאות מדומיינת שכולה מתוארת במילים ואין לה שום תוקף אחר אלא שם חצוב באבן לאחר מותך.
אבל בתכלית הדברים , שום דבר מכל זה אינו שלך.
והכל לכבודך.

ילדיך לכבודך, לשם קיום הציווי הביולוגי להמשכיות, כוח החיים, צו החיים להתקיים ולברוא חיים.
כוח הפריון וההגשמה אינו מתחשב בנאורותך ויכולתך לחפור בראש אל מחוזות הפילוסופיה המעשית והמענגת; זה הכל נכון.

מאז ומעולם זה היה ענג גדול להרגיש איך ניצוצות חשמליים מתלהבים בתוך המוח כשאתה מתפעם, זה נחמד לראות איך חרף, ולמרות, ואפילו ש, וכל זה, ביולוגיה פשוטה איננה מתחשבת בענייני מוסר או דעה, אלא מייצרת משיכה בלתי ניתנת לשליטה, וככל שתנסה לעדן אותה כך תפרוץ יותר, של יצר שמשמעותו דם.
דם במובן הזה של יצירת חיים, של העברת מידע חיוני המאפשר לחומר להתנהל על פי איזו תכנית אקראית שככל שנחפור להבין אותה כך נבין עד כמה איננו מבינים דבר.

ומכך שכך הם פני הדברים אתה יכול ליהנות מחייך בכל דרך שתמצא לנכון שהרי ייעודך לחיות ולהביא חיים ולתמוך ברעיון החיים.
ולשם הרעיון הזה הנך יכול לגייס את הדעות והעמדות, אלו ברות השכל הישר, אלה הבאות לעשות סדר חדש באמצעות כאוס, כל השיטות והתפיסות מקבלות במה.

ועל הבמה המרכזית מכולם - המוות.

אז טוב לראות את החירות בבהירות יתירה ולראות ששקיפותה מאפשרת החוורת או עידון כל צבע וכל מבט, התאמה מידית, חלקית או מלאה אל כל רבדי המציאות כאשר דבק האדם בחירותו.
וזו יכולה להיות חירות מחשבתית.
ואינך אפילו את זו יכול לנכס לעצמך. זו לא חירותך. זה אתה צף או מצטרף אל החירות. זו שממילא מונחת לכל. זמינה בכל מקום.
אפילו אתה לא שלך, עצמך זה רק ההבדל הפיזי, שהוא ההבדל המנטאלי, פריזמת הופעתך בחומר, הרי אתה עצמך אינך כלל אלא מדומיין שוב ושוב על ידי זהות עצמית; שקיבעה עצמה באופן מסוים, בגופך ובתנועותיך. התבגרותך היא מנטאלית. החומר מותאם מאליו. כלומר הגוף.
ולכן, גם המילים והבחירה הכל סדר מופתי ועצום של תדרים שכולם בהירים ונהירים ובהתפעמותך כבר ראית את חוטי האור, את השילובים המרהיבים של הרמוניות המייצרות הרמוניות, כבר פגשת את התנועה המרחבית השקופה, וכל זה זו בריאתך, עולם שלם דחוס וחי, חומר חי, נתון למזג ומאפשר התפתחות.


אבל כל זה יכול לאחוז שם. במעל של הקיום. לשם כך הונחית, להנחות לשם.
אך ורק בדמיונך, רק שם, בדלילות האמת, בדלילות הנפש, בבהירות התפיסה השקופה שרואה עומק כדבר חי.


לא הילד שלך ולא הזרע שלך.
רק החיוך המיוחד שלך ומבטך העמוק.
והנך
אחד האדם.

יום חמישי, 23 בנובמבר 2017

שישי 24.11.17

החרדה והטירוף של זוג המטורללים מקיסריה מעלה תהודת חרדה וטירוף במפלגת השלטון, בקואליציה, בכנסת ובמוסדות המדינה הנמצאים תחת הרשות המושלת, המבצעת.

כל "עבדי המדינה" מוצאים עצמם מונחים על ידי אותה תהודה שעולה בהם אל מעשים או הצדקות שלא היו מעלים בדעתם ללא אותה "הנחייה" רגשית מלמעלה.

בנוסף לאזרחים העובדים ממש במוסדות השלטון, נמצאים מושפעים גם כל מי שנמצא בקשר עם השלטון ונציגיו.

המעגל האחרון שמושפע באופן תמידי, מוזן באופן יומיומי על ידי תקשורת חרדתית המגבירה חרדה ובהלה כולל את צרכני התקשורת, במובן הזה העם עצמו אשר בחלקו הגדול עדיין מתקשה להעלות תהודה של בטחון וידיעה שאין עליו איום קיומי באמת. למשל.

יופיו של המנגנון בא לידי ביטוי בהצגת הבטחון העצמי, או העלאת תהודה זמנית ורגעית של בטחון עצמי, דיבור בקול סמכותי וניצול מקסימלי של ההערצה אל העריץ – כשזה מדבר בבטחון על כך שהכל בסדר.
אז אלה שתהודת החרדה והטירוף נמצאת מהדהדת אצלם עם הזכרת שמו של ה"מנהיג" נמסים לנוכח הבטחון העצמי הרגעי שכן עולה בהם תהודה של רגיעה. בבחירות ידאג להעלות שוב את החרדה והבהלה.

כך נמצא השימוש בתקשורת, בחרדה ובטרור משרת את הרודן הנבחר באופן הדמוקרטי.

---
לעולם הדיקטטור יהיה מטורף על כל הראש. במרבית המקרים גם זה הנבחר בבחירות דמוקרטיות לא יהיה אדם שפוי מן היישוב.

נדירים המקרים בהם אדם אכן בא מתוך רצון לשרת את עמו.

---

אין כל טעם בהתכחשות לטבע החייתי ששולט באדם במובן הזה של מלחמות על טריטוריה, כפייה וחלוקה למעמדות.
כך, שכאשר אדם "קובע גורלות" של אלה הכפופים לו בהיררכיית המסגרת המסוימת - פיקוד; ניהול; הוראה וכן הלאה נמצא כוח רב מרוכז בידיו.

הציפיה שיתגבר על טבעו נוכח הכוח הרב שיש בידיו אכן ראויה להירשם כנאורה ומתקדמת. עם זאת אין בה אלא תמימות ואשליה. בפועל זה לא מה שקורה. על מנת שזה יקרה יש צורך במהפכה תרבותית שמתחילה בחינוך עצמי של הורים ואם אלה אובדי עצות, בתמיכה בהם.

---
כאשר אותם שנמצאים במעמד הנמוך באים אל אותו מעמד גבוה מעמדת נחיתות אשר מעלה תהודה של חולשה, חוסר יכולת להתנגד נוכח הנסיבות, הם מעלים בה בדמות הבכירה יותר את אותו קושי בדיוק אלא שבתנועה הפוכה.

בעוד ה"נחות" אינו יכול להתמודד עם כוחות חיצוניים לו – לתפישתו, ה"בכיר" אינו יכול להתמודד עם כוחות פנימיים - לתפישתו.

תהודה זו של היכנעות למצב היא תוצאה של הטמעת מצבי היכנעות רבים במהלך צמיחת הילד והתבגרותו הלקויה.

כאשר היכנעות לטרור מבחוץ מאפילה על רצון אישי, או צורך אישי במגע וביחסים תקינים – כאג'נדה חברתית המתרחשת בין כותלי מוסדות המדינה – חינוך, בריאות, רווחה, כלכלה וכל התפישה השלטונית, הנצחת הטרור כלפי חסרי הישע נמצאת אז מובנית היטב כעמוד התהודה שהולך לפני המחנה והמחנה נאנק ומודה לעריציו בבחירתם מחדש.

---

תהודת השלום, האחווה, העזרה ההדדית לא נעדרת מן הארץ. נהפוך הוא, חזקה היא מתהודת המלחמה המיותרת, תהודת האחווה גוברת על תהודת הניכור.

החסד מקיף.

הבנה של החסד, הטוב, האפשרות לטוב, אחווה ויחסי גומלין בריאים עשויה להוציא את הקרבן לחירות.

מזה בדיוק פוחדת ההנהגה החרדתית.
השמרנות הבסיסית של המתכחשים לטבע האדם, הכולל גם את גופו ויצריו, מתפלצת נוכח אדם שאינו מושפע מהטירוף, החרדה והמהומה שמסביב – בזכות מיתר פנימי יציב שמעלה תהודת אמת: אחווה, שלווה זרימה ויציבות.

---

שינוי רדיקלי מתבקש בכלכלה - בהקטנת הפערים בין המעמדות. ברפואה - בהעברת האחריות על הבריאות לאחד האדם עצמו. בחינוך - בלקיחת מפתחות החינוך חזרה בידי ההורים; בתמיכה ואימון ההורים באופן פתוח הרואה את טובת הילד כמרכז; במשטר ובמשטרה - ממדיניות של ענישה למדיניות של שיקום.

---

חינוך רק במסגרת הבית והמשפחה - במימון מלא של המדינה (על פי תקציבי המדינה לילד) - לפחות עד גיל 13.

---

תקרת הון - רצפת הכנסה - שקיפות המנגנון.

---

שבת שלום










יום רביעי, 4 באוקטובר 2017

ערב סוכות, בוא ליטיקה

                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                           
היות וחג היום נציין את האושפיזין שקבעו להם את משכנם בשטח לא להם.
מבחינת הפלשתינים מדובר בישראלים ומבחינת היהודים עם האקדחים והצדק - מדובר בפלשתינים.
---
"המתנחלים לנתניהו: "הקפאת הבנייה תגרור מחאה חסרת תקדים"
לאור הסחבת בבנייה בהתנחלויות והעברת הכספים לביטחון היישובים, הבהיר ראש המועצה האזורית שומרון יוסי דגן לראש הממשלה נתניהו כי יפתח במאבק לאחר החגים: "הגיע הזמן שממשלה לאומית תבנה את יו"ש ולא רק תדבר."
קשקוש. כותרת פוליטית.
אנשי הימין לכאורה מבינים היטב לכאורה שאין להם מחליף לכאורה שיהיה ראש ממשלה לכאורה במקום הבן-ימין.
---
על מנת לאזן את הטבח שהתרחש השבוע על ידי אדם "נורמטיבי" יהיה על הממשל לאשר מכירת מטוסי קרב. בכל בית מרכול.
חניה רק בשדה התעופה הקרוב.
טנק כבר אפשר לרכוש.

ברכט פונה אל האדם ומזכה את האקדח.
האמריקאים מסכימים להיות כברווזים במטווח רק לשמור על זכותם לרכוש מה שמנחם בגין אמר "מכונות יריה".
ואין בזה שום שכל ישר. אף לא גרם, טיפה או גרגיר.
---
ח"כ עזריה רחל נלחמת על זכויות האדם בשצף קצף.
בתוך דבריה המרגשים היא אומרת שזכותה של האשה על גופה כל עוד אינה נשואה.
ואחרי שהיא נשואה? אחרי שנמכרה כחפץ, אחרי שיש עליה שטר בעלות?




נבהלה




                                                                                                                                                                                                                                                                                                             
אמרו לה לפנות אליו. הוא יכול לעזור לך אמרו לה.

פנתה. אמר לה את עיקר הדברים. אמר לה רק את יכולה לעזור לעצמך.
ועצמך לא זקוקה לעזרה, רק התקשורת עם עצמך.

אמר לה מותר לך ליהנות מהחיים.
אמר לה. אם את רוצה להיות אמא כדאי להפסיק עם כל מיני מנהגים.
כמו דאודורנט ואיפור ונעלי עקב.
כדאי להתחיל להסתובב בבגדים של אמא.
לפחות בבית, חלוק, בגדי יומיום שיכולים להיות מוכתמים. תינוקות מכתימים.
ויכולה להסיר את כל אביזרי הטיפשות המינית כמו אותה מסכת חיוך מזויפת, כמו חזיה ושאר סממנים.
בביתך אינך צריכה "להיראות במיטבך". בביתך אינך חייבת להיות כל הזמן נחמדה ובסדר עם כולם.

שכאשר היא אמא החיים שלה מסתובבים סביב ילדיה אם תרצה בכך או לא.
גם אם האיש שלה יכול להיות אמא לתפארת, וכבר היו דברים מעולם,
עדיין, המקום שהילדים יתפסו במוחה, הוא רק הולך ומתרחב.
עם זאת מתרחב לבה בהתאם ואף יותר.

וטוב לדעת שכך הם פני הדברים.
שהאמא שהיא היא - איננה מסתובבת עם עקבים
שפתיה לא נדרשות לסמן קוד חברתי של זמינות מזויפת.
רגליה לא נדרשות להיות עקומות תדיר על מנת שעכוזה יתרומם לנפנף לחברותיה בזנבה.
כל זה זז. לא נדרש עוד.

ואם רוצה בשמים וסבונים - רק אורגניים.
בקרוב תיהנה במיוחד מריח צואת ילדיה.


וטוב גם אם תתייחס אחרת לחלוטין למזונה.
ששם טמון המזור הפיזי לעניין המחזור שאיננו כבר מאז נישואיה,
בד בבד עם התרת החנק ששמה על עצמה מלומר את דבריה,
והגיע הזמן הזה לביטוי עצמי. ביטוי נקבי, במלוא הדרו.


שאת אשה, וטוב להיאנש אל מורא האינסטינקט הטבוע בך להיות שותפה ליצירת חיים ולהעניק גם לצאצאייך הזדמנות לבלות כאן כמה עשרות שנים.
לפחות.

---

ושלח אותה גם לקרוא על כל מיני "בני ברית" שיכולים להניח תשתית טובה לשינוי המתבקש.

---
נותרה עם מילים מבולבלות-  אבל איך - אבל מה - אבל ככה באמת להפסיק? וכאילו מה אתה אומר?

---

אמר לה - הרחקת מאוד מגופך.
חזרי אליו.

פתחי את שערי היצירה והיצר. זה הזמן.


----

אמרה תודה ובטח וכל מה שאתה אומר כל כך מדויק ואחזור אליך.

---

ולא שמע יותר ממנה.
---

והיא עדיין מהדהדים דבריו.
בקרוב תחלים לפסוק את פסיקתה
בדבר איך היא רוצה לחיות את חייה.

שאלו הם חייה.


יום חמישי, 28 בספטמבר 2017

שישי 29.09.2017


אלימות

כוח הרתעה מכיל בתוכו נפח לא מבוטל כלל של הבלגה.
כאשר נרצחים שלושה שומרים, על ידי מה שמוגדר כמחבל [אבל מרגע שהרג חיילים או שומרים יש מי שיגדיר אותו לוחם] ממהרת נביבות השלטון הילדותי, כל מיני שרים בממשלה, להכריז על גירוש והריסת בתים וכן הלאה.
כל זה על מנת לרצות את תרבות חמומי המוח אשר מאמינים שסבלו של אחר יקהה את סבלם, ובזאת מאשרים סבל ואלימות כפעולה לגיטימית.

הבלגה.
לא הענשה של המשפחה והכפר, ולא הריסת בתים ולא גירוש של המשפחה.
כל אלה חורגים מגבול הנדרש שכן הבלגה. פשוטו כמשמעו, היא זו שיכולה להחליש באופן משמעותי את המשך מעגלי הדמים.

ומאידך, התעקשות של המדינה לגרום לחברה הפלשתינאית לשגשוג כלכלי. באמצעות הגוף המשליט סדר.
רק זה.

כל ההגבלות והענישות לא מרתיעים. זו לא הרתעה.
זו תגובה צפויה מראש והיא נלקחת בחשבון, היא ידועה מראש.
ה"מחבלוחם" מוגדר לעתים קרובות כלא שפוי, והוא אכן מעצם רצונו לרצוח אדם באשר הוא אינו שפוי. כן, כן, השפיות המצדיקה הרג של האחר היא שגעון מסוג נפוץ במיוחד.
השיגעון הזה עשוי להיות נדרש. העניין הוא שהוא נדרש לעתים קרובות מדי.
העניין הוא שכל הצדקה לפגיעה באחר היא שגעון מרהיב – טירוף ממש – וכל הסכמה להיפגע מהאחר, היא יסוד טוב למדי ללא מעט מחלות – נפשיות ופיזיות. איוולת מפוארת.

גופים האמונים על השיגעונות למיניהם, במובן המדיני הכולל, כלומר הממשל, מורשים מטעם החברה לשאת נשק.
הצבא מורשה להרוג כי הדרג המדיני החליט שאין ברירה או כי המדינה הותקפה, הוא גוף שכולו שגעון מובנה ונדרש.
גוף שמותר לו להשתגע ולפגוע באחר.

ההפרזה והטירוף שמצליחים לוחמי גרילה לזרוע בקרב המאמינים לחדשות, באמצעות בובות הפרשנות של הפחד "עיתונאים", מייצרים הפרזה באישורים להשתמש באלימות ולפגוע באדם אחר.

כאשר מדובר בצבא כובש, גם אם יש מי שמאמין שזה צבא שרק שומר על הסדר, ההסלמה של הטירוף נראית כמעט וודאית אלא אם הכובש – יכבוש את ייצרו, יניח לאלת הנקם להיות מותמרת לאלת החסד, וינקוט בכמה צעדים של שכל ישר, כלומר, יספוג את המכות המתחייבות מתקופת דמים מתמשכת, מבלי להיפגע.

אחד האדם אז אפשר שיאבד לו את יקר מכל ויהיו קורבנות בנפש.
יחד עם זאת התבוננות ממבט המדינה לא יכולה לתת לקורבנות אלה, להחליש את בטחונה.

השכל הישר הנוסף הוא לא לפגוע בנכבשים, אלא להתבונן היטב מה האנשים, אחדי האדם הפלשתינאים צריכים.
באמצעות הצבא צריך לדאוג להם לתשתיות.
באמצעות הצבא צריך לדאוג להם לרמת חיים.
לשקם ולשדרג תשתית כלכלית מוניציפלית,
הצבא, אותו גוף שמותר לו להשתגע ולהצדיק הרג. הוא כמשליט סדר גם אזרחי, צריך לדאוג לאזרחים, גם אם אינם אזרחיו.


עוד ארגון שיש לו הגושפנקא להשתגע עד כדי הרג,
הוא המשטרה על כל מחלקותיה.
גם כאן, טוב אם הגוף הזה ייצא לעזור לאזרחים במקביל לעיסוקו בהשלטת משטר.
שוטרים שיעזרו לקשישים, לחסרי אונים, למי שנמצא במצוקה.
שוטרים שהם מתוך הקהילה והקהילה היא חלק מהם. שוטרים שהקהילה מחבקת.
לא שוטרים שאחד האדם פוחד מהם. אלה עם האקדח.


---

האירוע האלים המאותת נורת אזהרה מבחינת האלימות שבו הוא
התעוזה של חמישה בני אדם לבוא אל מאבטחים בשערי בית חולים
ולהכות אותם עד כדי שבירת שיניים ועצמות.
זו אלימות אזרחית שמשמעותה זלזול בממסד.

המשטרה החלשה שטובה לך כל כך מר בן ימין, לא עושה עבודתה נאמנה – אך ורק מתוך כך שאתה לא מגבה ולא רואה במשטרה חזקה רעיון טוב.
משטרה חזקה מונעת שחיתות. לא טוב למקורבים.
וזה, מר בן-ימין, לא טוב.
זה עשוי להפיל אותך. לקרשים.
בקרוב.

---

יו הפנר.
ניצול האג'נדה החברתית הדתית במהותה על פיה אשה היא חפץ ותו לא. מחד בעולם הגברים מוערץ על יכולתו "לכבוש" נשים שיסכימו לזנות בעבורו, ומאידך בעולם הנשים, החלק שעדיין "שייכות" כחפץ ל- אבא, מהר מאוד הפך ממאהב לאבא מזדקן שמתאים
לנערות חסרות דמות יציבה ואוהבת.

הצגת הנערות כשפנפנות, נשים כארנבות במגזין חודשי, בחירה
ב"נערת החודש" שזה בעצם עוד גוף מפלוסטק לצרכי הזכר,
לא שונים בדבר ובחצי דבר מביטויים אחרים של האג'נדה החברתית המוחצנת חדשות לבקרים בכל פרסומת, בלבוש המקובל וגם במקוננת הפמיניסטית התורנית.

הטעות המרהיבה של חלק מה "פמיניסטיות" (תלוי הגדרה אבל ברור לזן הפמיניסטי עליו מדובר) היא שהן רוצות להיות שוות לגברים – כלומר – בתוך העולם הזכרי כפי שהוא, אבל שוות לזכר, שוויון בשכר, ועוד מיני מקצועות שהן "יכולות לבצע לא פחות טוב מגברים".

כלומר ההחפצה בסדר כל עוד גם לך מותר להחפיץ.

על פני המאבק המטופש הזה, נשים ראוי להן להתאחד, להתאגד ולקבוע את האג'נדה שלהן. איך הן מסכימות לחיות. רצונן יכובד.
שכן הכוח הנקבי חזק פי כמה מונים מהכוח הזכרי.
באופן טבעי. זמן האימהות הגיע. השינוי הרצוי. לא רק בשכר.
בעיקר בהקרבה מטופשת של קרבנות, הבנים שמתים סתם.
לטובת המנהיג הדגול.


---


יום כיפור.
הטיפשים מזלזלים בעצמת ההתכנסות של המוני אדם.
זו אנרגיה אדירה. הסכמה, ולו על תפילה משותפת,
יש בכוחה לחולל הסכמות נוספות.

אחד האדם בעיקר נהנה מהשקט.

---


הייתי מבקש סליחה מכל מי שפגעתי בו.
יצא שעצמי הראשון בתור. בעצמי פגעתי יותר מכל.
אבל הוא, העצמי, סירב להיפגע.

הבאנו שלום.

חג שמח.

---
תודות










יום שישי, 22 בספטמבר 2017

כאשר אדם יושב אין לו ספק שמא הוא עומד

הנה אנו בחג השמח של ציון השנה הטובה
אני מבקש הרחבה על אמונות ופולחנים
ובמיוחד אם ניתן על עליית אמונות עתיקות
אל דרגת בחינה מחדש למשל עניין הארץ השטוחה.
---
ברוך הבא;
היה ער אל בית החזה; הרחב את בית החזה; קח שאיפה עמוקה ככל הניתן; בעוד כלוב הצלעות מתרחב לכל כיווניו ויכול להאיר את הרקמה החיה שבין הצלעות; כך שחלל בית החזה מואר כולו באור יקרות; ומכאן איחולי חג שמח ושניות טובה עולים כנתזי אור זהובים הבאים אל קראתך.
---
במובן הזה של אמונות טוב יהיה להתמקד במשל שהובא בדבר חזרת האמונה שהארץ שטוחה היא על פני עגולה. נושא זה כאמונות אחרות וכדעות אחרות עולה ונעלם כגלים, כמו תוקף מסוים יש לדעות שונות להיות נוכחות ואין זה חשוב מי הנושא אותן, כומר או מדען או אחד האדם.
---
בתקופה זו, עידן שבו הכל מושטח לרמת אין משמעות; כאשר מוקצה מה שמחייב צלילה או טיפוס; אין כל פלא שעניין זה של השטחת הכדור לכדי מישור צלחתי אינסופי משרתת את האמונה והדעה העתיקים האלה להיות נוכחים. השימוש בכלי המדע המותקף על מנת לתקוף את המדע המותקף; נמצא משעשע אל נוכח גיוס המדע לטובת אמונה.
----
אמונה ברגיל תלוית הוכחות; המאמין מתוך שהוכח לו איזה דבר יאבד אמונתו כאשר יחווה הוכחה אחרת;
אמונה נרכשת תדיר לצורך ובאופן חברתי; יחד עם זאת הידיעה הפנימית אינה ממש מגבה את האמונה. שכן בצד השני של האמונה יש ספק. ובעוד המטילים ספק בכדוריותו של הכדור וממציאים כלים מדעיים על מנת להוכיח לאנשי המדע שאמונתם ברת הוכחה, ושהם, אנשי המדע הנתונים למניפולציות כאלה ואחרות טועים; נמצאים אנשי המדע ואחד האדם יודעים שהכדור עגול. לא מאמינים. יודעים. לידיעה הזו אין עוררין. היא אינה מוטלת בספק. לכן אין כאן שיח. צד אחד מאמין מתוקף הוכחות צד שני יודע ללא עוררין.
כאשר אדם יושב אין לו ספק שמא הוא עומד.
---
לפיכך נמצאים כאן תהליכים מעמיקים של האנושות לבחון אותן רעיונות שוב ושוב. וכל אלה כולם סרק והבלות רוח, תפלות וחוסר טעם כאשר הן המאמינים בצלחת והן היודעים את הכדור אינם מתגייסים כולם כאחד להצלת התנאים הטובים למחייה של בני אדם על האדמה הזו.
אלה ואלה ממשיכים לזהם.
---
לגבי פולחנים.
מגיע לכל אחד האדם מעת לעת זמן בו יוכל להיות מחוץ לשגרת החיים.
פולחנים שונים משרתים עניין זה. חשיבותם בהעמקת ההשתייכות השבטית וההשתייכות האנושית.
למשל חגיגת טיהור הכדור יכולה להימשך שבוע שלם, עת בכל העולם אנשים יוצאים לטבע ולא רק שנהנים מכל רגע אלא רואים במו עיניהם את מצב האדמה והמים ועד כמה הם שותפים לביזת האדמה. פסטיבלים כאלה, עולמיים, יעשו מהפך בהתייחסות האדם לאדמה ולשיקומה.
---
שתהא שנה זו מקדמת את הישרדות האדם על הכדור כמשימה משותפת של כל אחדי האדם השוכנים על האדמה הכדורית ואלה המאמינים שזו צלחת.
שנה טובה ומבורכת.





יום שני, 18 בספטמבר 2017

וטוב לחיוך הפנימי

זו היתה הפעם השמונה עשרה שאנו מתכנסים בפארק הירדן.
השנה היינו - שנים עשר יום.
היה חם ולח במיוחד.
ללמדנו את מנטאליות האריה.
לשבת בצל ולא לזוז.
חם ולח.
אפילו אל המים אין כוח ללכת.
ככה. לשבת ולהזיע.

נוכחות כבירה.

עצמו עיניכם וראו.

ודוברו דברים כל מיני ובעיקר על הקשבה.
וההקשבה הקשיבה רוב קשב.
ונרדמה. חם היה.

---


כך המוח הרגיל, עם התפיסות הכלכליות המודרניות, הרציונאליות, המטופשות והמבריקות, נמס בחום היום. בצל האקליפטוס. בפארק הירדן.

כך הלחות מגבירה הזעה ואז ככה מדרום או מדרום מזרח או השד יודע מהיכן בא משב רוח מרענן.

כך מעדיפה התפיסה 
המובאת כאן להבליח מעת לעת. כמשב רוח מרענן.
לא כמשנה שלמה. עדיין.

לעת עתה. שלושה עיקרים -
תקרת הון - קצבת מחיה - מנגנון שקוף.

שזו התמורה -
 האפשרות לחיות ללא אימת היעדר הארוחה הבאה.
שזו התמורה - עיקור הפערים ממשמעותם החברתית.
שזו התמורה - לא עוד הסכמה להיפגע לא עוד הצדקה לפגוע.

---

לשם הולכים.
המנגנון מעל לגחמת אחד האדם. וכולו לשירותו.
הוא אינו יכול להיות תלוי באדם אחד או מיוצג על ידי אדם אחד.
הוא חייב להיות מיוצג ומתייצג דרך אחד האדם.
באשר הוא:
קצבתו מובטחת, בחירתו לשירות במנגנון – רצונית.ידיעתו את המנגנון כמשרת את אחד האדם להביאו אל מחוז חפצו שלו – היא המניע.
שכן אחד האדם שמעוניין לשרת במנגנון, בפועל מעוניין לשרת אנשים באמצעות המנגנון, ועיקרו, עזרה ותמיכה והכוונה של הזולת,
במיוחד בזה - התלוי במנגנון.

מנגנון שקוף - יעילותו גבוהה.

---

כאשר נמוגים הפערים פסיכולוגיים שבאים לשרת את החלק האינפנטילי של האנוש; כאשר אחד האדם יכול לחיות ללא חרב הפרנסה המדומה; אזי האלפא למיניהם: עשירים ועשירות העולם; האוחזים באקדחי החוק והסדר; אינם יכולים לתמרן עוד את אחד האדם לחרדותיו ופחדיו.

כאשר אחד האדם יכול לסרב להיפגע מהפער שכן אין עליו איום קיומי,
שכן קצבתו מובטחת, אין ערך ומשמעות להתנשאות האצולה המזויפת.

תקרת ההון עשויה להפחית את הצורך להשיג כוח דרך כסף.
זה לא רע כשלעצמו.

---

בעוד העבד המודרני מציית ומאמין ל"צורך לשרוד" -
בן החורין לא מסכים להתבונן אל חייו אלא בגובה העיניים.
מבלי פחד ומבלי להיות מאוים.
אין כיום שום צורך במאבק הישרדותי.
זוהי תעמולה נבזית יותר משהיא מוצלחת.
ונוצרו בה סדקים.
איום קיומי, כאג'נדה, כבר לא נתפס באמת בעיני רבים כ-האמת
בהא הידיעה.

---

כאשר החסד מובן מאליו וההישרדות היחידה הנדרשת מדברת על שתוף פעולה כלל אנושי לטיהור ושיקום הכדור הזה - על מנת שימשיך להתאים לנו, למחיה, לכולנו, אזי מאבדת האצולה את כוחה הפיזי הלא מתון לשמר פערים כאמצעי שליטה.

---

זה הכוון.
הרי כל אחד האדם עשויים ממש ליהנות מחייהם.
בהסכמה. מתוך אחווה. מתוך שמחת היצירה והחיים.

קבלת השגשוג כדרך חיים אינה גורעת מבריאות בריאה
שמשמעותה גם תסכולים וקשיים. זו צמיחה.
לא מדובר על אוטופיה רגשית אלא על
הצעה להתבוננות מחודשת על החיים
של חיה משועממת למדי שנקראת אנוש.

ויכולה לבחור את החירות לחיות בעולם שהוא בעבורה -
טוב
וטוב יותר
ומצוין.

הלל ושבח לעצם הקיום בחומר.

---


שנה טובה.
הסכמה לשינוי טוב.
וטוב לחיוך הפנימי.