יום שני, 16 בנובמבר 2015

מוכי חסד

כאשר בעדר פילות נעדר פיל בוגר
נמצאים הזכרים הצעירים מאבדים את השליטה
הטסטוסטרון מפעיל אותם והתנהגותם כוללת
ניסיון לעבר קרנפים ועל בקר,וההרג שם רב.

כאשר יש בסביבה פיל בוגר הוא מרסן את הצעירים.

---

חסר לנו מבוגר אחראי.
כנסת ישראל - הגוף שמחוקק חוקים ותקנות חדשות לבקרים על פי השתנות החיים עצמם, נשלט בידי חבורת אינפנטילים במובן של ילדותיים, חסרי שלד מבחינה מעשית אשר מסרבים לקבל ולהבין את האיזונים הנדרשים מבחינת הדמוקרטיה.

חסר לנו מבוגר אחראי.
ממשלת ישראל - הגוף המבצע, הגוף החזק ביותר - זה שמאפשר חוקים מסוימים  ומונע אחרים. זה שמחליט מה שפיט ומה לא, זה שקובע לשופטים אג'נדה. נגועה בנבערות משיחית. ילדותית.

חסר לנו מבוגר אחראי.
מערכת המשפט בישראל, הצולעת ומונעת סדר תקין וצודק יותר (וזה אפשרי), לא משכילה לרסן את הממשלה.

חסר לנו מבוגר אחראי.
שידע להתאבל על אופי האנוש באשר הוא ועל תוצאות אימה והטלת פחד מבלי להתלהם וללבות שנאה.
שידע חמלת המתרחש.
שידע להראותנו חסד, על מכותיו.
שיניח לנו מידה וקנה מידה.
מוכי חסד.

חסר לנו מבוגר אחראי.
שיקדם כאן שלום, ראשית שלום בית.

שיביא שגשוג, רווחה, חיים טובים.

וזה בקשר למודעת הדרושים.


---

אחד האדם

יום ראשון, 15 בנובמבר 2015

חושך לאזרחים

מתוך הכתבה

השר בנט במכתבו להורים
"אנו נמצאים בעיצומה של מלחמה בין בני אור לבני חושך, בין עולם חופשי לבין המבקשים להביא לדיכוי אכזרי. במלחמה הזאת, מדינת ישראל היא אור לגויים ולעולם כולו. האסלאם הפונדמנטליסטי אינו מבחין בין דם לדם. הוא מכה, פוגע ורוצח בכל מקום בעולם. מפריז ועד ירושלים הטרור מכה באכזריות ללא רחם. 


בנט הדגיש את חובתם של אנשי החינוך בימים קשים אלו לחנך, לאזן ולהכיל. "נוכח הזוועות מבית ומחוץ, מול שפלות מוסרית ותת-קומה אנושית, עלינו לדבר על צלם אנוש, על 'חביב אדם שנברא בצלם', על הומניזם וסולידריות של בני אנוש באשר הם, חוצי גבולות, עמים ודתות. 

"בעוד שהמרצחים פועלים, כביכול, 'בשליחות האל', עלינו לדבר על כך שהדתות כולן מקדשות את החיים וכל מי שפועל אחרת איננו שליח האל, אלא איום על העולם החופשי כולו, הדתות, הלאומים, הדמוקרטיה וזכויות האדם". 
 
מר בנט, או יותר נכון הילדון בנט:
אין מלחמה בין בני אור לבין בני חושך - פשוט כי אין בני אור ואין בני חושך.
אפילו שאתה מדבר בשם בני האור.
אין בני אור. יש אנשים. בני אדם. כולם בני אדם.


לא מדובר במלחמה בין העולם החופשי לאלה שמבקשים דיכוי אכזרי.
אין עולם חופשי. העולם החופשי נוהג דיכוי אכזרי, שיטתי, מגמתי, ואתה עומד בראש המשרד שהוא חוד החנית של דיכוי ילדים, נעילתם בבתי כלא, סירוס כל רצון ללמידה, ביטול הסקרנות - כאג'נדה, הכנסת תכנים שמצדיקים הרג, רצח, כיבוש עם אחר, וכפייה באשר היא.

מדינתנו לא רק שהיא לא אור לגויים היא חושך לאזרחיה, היא לא מבדילה בין דם לדם, היא עצמה נגועה בכל המשיחיות הפונדמנטליסטית עליה אתה מתלונן, אתה עצמך שר הצבא 
הפונדמנטליסטי - זה שלכאורה מייצג יהדות. לא כך הוא.

אתה מבקש מאנשי חינוך לחנך כאשר אנשי החינוך אינם אלא שוטרים, סוהרים, חיילים המתבקשים לאלף ביד קשה את הילדים שהוריהם עדיין סומים, עיוורים והולכים באיזו תחושה עמומה שהם עושים עוול לילדיהם ובכל זאת משלחים את הילדים - מתוך כוח האינרציה ומתוך כך שמוחם שטוף "טובת הילד" כאשר מדובר אך ורק בטובת ריבוני מעמד צעצועי הטכנולוגיה - כמוך.

אתה מבקש מהמורים לדבר על צלם אנוש, כאשר בבתי הספר אין אפילו צלמית של אנוש, אי אפשר לחנך להומניזם מתוך כתלי הכלא, החירות מתביישת ומסתתרת בתוך בתי הכלא - שאתה בראשם.

אתה מדבר על אדם שנברא בצלם, כן.
גם אתה נבראת בצלם, צלם ביבי, או "אחיך" יאיר לפיד.
חבורה של בריונים בתחפושת.

אלו הם אתם, הממשלה, שפועלים בשם אלוהים. או הם אתם אתה וביבי ושאר המבוהלים אשר יוצאים ומסיתים ללינץ', מחפשים להרוג ומוצאים הצדקה להרוג - אצלך בשם האל, אצל ביבי בשם שלדון אדלסון והאשה החביבה שרה אמנו, השם ישמור.

וזה מה שנקרא לתת לילד האינפנטיל והמסוכן מכולם, להיות מנהל בית הספר, ולאפשר לו לשים את הילדה המסוכנת מכולם במשרד המשפטים.


לא לעולם חוסן בנט. תנצל כל רגע לשם  הפצת בערותך בתוך הממשל הישראלי, בתוך הגוף המחוקק הישראלי, ושלח את איילת הילדה היפה שלך - להתעמר במשרד המשפטים.
כל עוד אתה יכול.

---

אחד האדם

חירותך

מתוך הכתבה

הרומן נגמר ועכשיו הוא לבד

"נכון, ניהלתי רומן ומגיע לי שהיא תזרוק אותי לכל הרוחות, אבל הלוואי, הלוואי והייתי יכול להחזיר את הגלגל ולחזור לחיים שהיו לי. כן, אותם חיים שבאיזשהו שלב הפכו להיות בעיני חסרי ריגוש ומשעממים ושאמרתי לעצמי שאני עוד רגע מת אם לא קורה בהם משהו חדש. עכשיו אני קונה אותם בשתי ידיים. את השגרה, את הרשימות לסופר, את העקיצות שלא נגמרות זה בזה, את הכתף הקרה כשעוברים אחד מול השני בסלון והולכים כועסים למיטה, כי בתוך כל הזוגיות העייפה והחבולה הזו, יש רגעים של קרבה ושל ביחד ושל מבט משותף וגאה בילדים המדהימים שלנו. רגעים של בית, של משפחה, שאין להם תחליף. גם אם אכיר מישהי ותהיה לי שוב משפחה חדשה, זו לא תהיה המשפחה ההיא, שלנו". רגע, אני אומרת, אתה מצליח לבלבל אותי. מה זאת אומרת תכיר מישהי. חשבתי שיש לך מישהי. הרי ניהלת רומן, לא?

הוא בודק הודעה נכנסת בנייד, מחליט לא לענות, לוקח לגימה מכוס מיץ האשכוליות האדומות שהזמין ואומר שהרומן כבר נגמר. עכשיו הוא לבד. "פשוט שנינו היינו נשואים והיא ראתה מה קורה אצלי ולא רצתה שגם המשפחה שלה תתפרק ואיך שאשתי עלתה עלינו היא הודיעה לי שעם כל הכאב היא לוקחת צעד אחורה וחוזרת לחיים שלה, לשקט שלה, לביטחון שלה. זה לקח כמה חודשים עד שהפסקנו ממש להיות בקשר, כי לשנינו היה קשה מאוד. נפגשנו לעוד כמה פעמים והמשכנו לדבר בטלפון, אבל בסוף היא עמדה בזה ואני גאה בה ושמח בשבילה שהיא לא עוברת את מה שאני עובר, שהיא חסכה מעצמה את הגיהינום הזה".

"אני לא מסתיר - הגיע לי שהיא תזרוק אותי. לא הייתי צריך לבגוד באמא של הילדים שלי", איתי מספר לענת לב-אדלר את סיפורו ומודה שיעשה הכל כדי לחזור הביתה.

---
לא רק שלא היית עושה הכל כדי לחזור
אינך מוכן לעשות דבר כדי להתקדם.

---
המונולוג הזה של חרטה לכאורה - כולו בשירות האג'נדה על פיה עדיף שתישאר אינפנטיל.
זה לא אתה בגדת בה, זה לא היא נבגדה.
אין חיה כזו לבגוד במישהו, אתה יכול לבגוד רק בעצמך.
---
עכשיו לבוא ולהתגעגע למה שהיה,
כאשר אתה עצמך כבר לא אותו אדם -
זה קשקוש רומנטי שבא להרטיט את לב הצודקות למיניהן והצודקים למיניהם.
ה נ ב ג ד י ם.
רז גלוי וסוד ידוע הם שבספור "בגידה" לעולם משתפים פעולה הבוגד/ת והנבגד/ת.
האחריות על שני הצדדים. לעולם על שני הצדדים.
ויש משמעות לאמונה שהזולת יכול לבגוד בי. 

למרות שאינו. בשום מקרה.
---
אינך זוכר את השממון. את חוסר תשומת הלב.
בעיקר שלך לעצמך. שאם היית מתחזק את עצמך היטב,
אפשר שלא היית הולך לראות אצל שדות זרים ואפשר שכן,
אפשר שלא היה מתפרק התא המשפחתי ואפשר שכן.
אבל מרוב הזנחה עצמית ושממון רגשי
ביקשת לך את הזעזוע,
ורעייתך הסכימה שתלך שם 

על מנת שתוכל היא עצמה לצאת מאותו שממון.

---

בבגרות הרגשית והאישית
יכולתם להיפרד כחברים 

ויכולתם למצוא את הדרך להעיר את חייכם.
זוגיות מבקשת אחר תחזוקה.
כפי שהנך נדרש לתחזק את עצמך. למשל לאכול. או להרגיש.
---

ללא אותה בגידה עצמית, ללא אותה התחיות רגשית, ילדותית ואינפנטילית,
איכה היית מגיע למקום הזה? 

בו נדמה לך שהנך מוכן להתחייב לשיממון הזוגיות שהיה אז.
אינך.
---
התבגר.
ותפסיק להכות על חטא הבגידה בה.
להתבכיין על מר גורלך ולשרת את תעמולת הרומנטיקה שאין בצידה אלא בריחה.
חירותך להתבגר לעולם עומדת.
---



אחד האדם



אינסטלטור

כל מלחמות ישראל התרחשו תחת ראש ממשלה "אזרחי". אז הרחש הקבוע של הגנרלים סביב ראש הממשלה - הוא שמאפשר מלחמה. החייל גיבור, רמטכ"ל או אלוף זוכים ללא מעט קולות אצל האדם הפשוט. היהודי הציוני, החייל והספורטאי המצטיין, בבלורית וחיוך כובש - זה מודל הפוליטיקאי והמדינאי הרצוי. זה מתחלף לאט לאט, לעיתונאים. אנשי תקשורת. שהקשר בין תקשורת ושלטון משרת את ההנהגה הסמויה של הכלכלה, נורת אזהרה עולה כאשר יש ריבוי להגבלות המוטלות על רוב חברי הממשלה מפאת ניגוד אינטרסים. כוחם של עיתונאים הוא במיומנות השימוש בתקשורת. חולשתם שזורה באמינות התקשורת. --- ראש הממשלה ראוי שיהיה אדם פשוט עם שכל ישר. עדיף על אדם מתוחכם עם נכות רגשית. אפילו על אדם מתוחכם עם שכל ישר. ראש ממשלה בר שכל ישר לא מוצא שום טעם והצדקה בפגיעה באחר. מעמדה זו מובן שחתירה בלתי נלאית לשלום, באמת, ברמת עידוד התכנסויות של שני העמים, ובכל דרך, היא צורכי הבטחון של המדינה. לו יושקע רבע מתקציב הבטחון אצל שר השלום. לו הרצון בשלום. ראש הממשלה צריך להיות איש של שלום. --- מה שמדינת ישראל חסרה זה הנדי מן. שיפוצניק. אינסטלטור. ראש ממשלה אינסטלטור. זה נראה טוב. שרברב, הוד שרברבותו. או מלצר. מישהו שנותן שירות. לא לוקח. --- משחקי הכס הפוליטיים מגבירים ומעלים בחברה עושק ורמיסה ביזוי והזניה וחרדת הקיום מאיימת. 

אנחנו לא יכולים להרשות את זה לעצמנו. אנחנו לא יכולים להרשות את זה יותר. --- אחד האדם

יום שבת, 14 בנובמבר 2015

היושב בציון

אני, אחד האדם, אף על פי שיש בעמי לא מעט אנשים שיכנו אותו בוגד, עוכר ישראל וסכין בגב האומה, תומך בכל מהלך שיכופף את רשעות הפוליטיקאים המכהנים בכנסת ישראל, עד כדי כך שבלית ברירה יתחילו להתנהג כמנהיגים ולא כחבורת בריונים בחצר בית הספר.
אני, אחד האדם, מברך על סימון מוצרים מישראל, סימון מוצרים מההתנחלויות, וכל מה שיעורר את אפסות העם לאפשר להנהגה בריונית להקריב את כלכלת המדינה זבח לגחמות העושק של קומץ.
אני, אחד האדם, קורא לחברי, אחיי ואחיותיי, לנקוט מחאה שקטה.
הימנעות ככל הניתן משימוש במוסדות המדינה, החינוך, הבריאות, מערכת המשפט.
המשך יבוא... או שלא...
---
הבועה בה חי ראש הממשלה - הגיע הזמן למנף אותה עד כדי כך שתפוצץ.
הבועה בה חיים רוב מצביעי ישראל עדיין מגישה לרובם את סיר הבשר.
טוב לאזרחי ישראל להאמין לבדותות הטרור החיצוני.
נעים לאזרחי ישראל, הטרור מבית. הטרור מהבית היהודי, הטרור מבית מדרש נתניהו והליכוד, מכורים לסרטי אימה.
---
שוב.
יש לעבוד ככל האפשר למניעת הפארסה שמאפשרת לחבורת ציניקנים, אינטרסנטיים, קלי דעת, נבערים מדעת וחסרי דרך אר בסיסית, חשוכי משיחיות והיבטי דת מומצאים כך שבשם אלוהינו - מותר לנו להרוג, להיות רוב בכנסת ישראל.
זה אפשרי אך ורק על ידי שכנוע עמוק ורציני של אנשים ללכת להצביע.
אין צורך באוטובוסים.
יש צורך בכל תושבי ואזרחי הארץ הזו על מנת להעלות לשלטון ולממשל ולמחוקק, מעט יותר שפיות וטובת העם והרבה פחות ערבוב אליטה בתוך עצמה ומכירת בדותות לעם היושב בציון.
---
אחד האדם.

בחמלת המוחלטות הנדרשת

אני, אחד האדם
מסרב להיכנס לבהלה ודוחף הודף מעלי הפחד.
המוות הוא בן הברית המלווה תדיר את החיים.
והחיים הווים את עצמם דרכי -
וזו חירותי - לחיות ולמות.
---

יתעשת ה"אדם הלבן" - זה המתהדר תחת השתייכותו ל"תרבות המערב".
יתעשת ויבין עניין בסיסי של הרמוניה, שעשוע, סקרנות, אמון, בטחון, שגשוג, רגשי וחומרי -
בתיאום ומתוך שתוף פעולה עם המציאות.

על כל היבטיה.
---
יש לסיים תקופת השוד הגדול של האדמה לטובת גחמות של בני אדם במעמד צעצועי טכנולוגיה.
יש לטפל בשודדי האדמה, שודדי אדם ושודדי אומה.
כלומר, לכל אחד ואחד יש עבודה אישית לעשות.
במוחלטות הנדרשת. 
בחמלת המוחלטות הנדרשת.
---
עבודת האדמה אינה יכולה לבוא על חשבון האדמה.
עבודת האדמה באה בד בבד עם שמירתה. לעבדה ולשמרה.
---
יתעשתו אחי הישראלים הנאורים
והיהודים היהירים על לבלי הכיל, 
ויעצרו את שוד הגז.
לא מידי האזרחים על ידי בריוני החצר של הרודן הנהנתן הדמוקרטי האחרון.


אלא שוד הגז מהאדמה.

יש לסגור את פי הלוויתן ולהכרית את עץ התמר כאשר אלה שמות החיבה למתקני שוד האדמה.
---
"האדם הלבן" - הוא האדם המערבי, הנאור, הוא השודד הגדול ביותר של האדמה.
שוד האדמה נמצא בבסיס סדר היום - האג'נדה - של הנאורות המכושפת הזו.
---
אלה, המילים האלה אינן נבואת זעם, אין טעם בזעם. אלא נכתבות ביובש מסוים, ללא כל ערך ורגש מלבד הודיית אין קץ לאדמה ולבריאה.
המילים האלה הן הדם הניגר מפצעי האדמה,
אשר אינם מאיימים על קיומה כלל ועיקר,
אלא נמצאים פוגעים והורסים
את מרקם החיים על פניה. 
ומרמזת האדמה שלא לעולם תסכים להרס פניה. 
---
עודף שפע, עודף בני אדם, עודף אנרגיה
עודף אפשרויות למשחקי הרג, עודף כלי נשק,
עודף מזון, עודף פנאי, עודף תנועה, 
עודף טירוף = עודף חינוך.
עודף תרופות = עודף מחלות.
---
הזעזוע ממוות סתמי, פתאומי, מוות שמטרתו להטיל אימה, אינו עולה אלא ברמת סימור שערות האדם הפשוט.
מנהיגים בעלי שיעור קומה יכולים להגיב לא רק באיפוק, אלא להאיר את האחדות האפשרית כשפניה לשלום וכולה אהבה.

מנהיגים בעלי נמיכות קומה, יגבירו את הפחד, את הפיצול ואת עושק נתיניהם.
זה בידי האדם הפשוט. מעולם היה.
---
אם זעזוע טוב נדרש על מנת שהאדם יתעשת
ויתחיל לחיות את חייו בהרמוניה, בבטחון,
באמון מלא מול האדמה והאש, המים והאוויר,
מול אלוהיו ומול היעדרם:
תרעם האדמה, יעלה הים, יכה הרוח
ואש תכלה את כל אשר על דרכה. 
אז, סולידריות מובטחת ומעמדות יתאיינו
לאיני לאני להנני

האדם האחד הוא אחד האדם.

---

זה לא אלוהים,
לא האלוהים שמחוץ לך. לא מחוץ לי.
שאינו מחוץ לגוף החי.

זה האדם.
זה האדם שעשוי כולו חומר אלוהי, 
זה האדם הכל יכול.
---
אם לא יתעורר הסומא - יתעוור.
---



אחד האדם.



הבריון

אני, אחד האדם, מתבונן על הבריון שקורא לעצמו דאעש,
ועל שאר הילדים 
בכיתה או בשכבה או בשכונה או בעיר או במדינה או על הכדור הזה שמסתובב,
ומפציר בנו לטפל בו, בבריון הזה. 
בכל דרך אפשרית ובעיקר בהתמרת הפחד לקבלה.
---
אין ניחומים לנותרים מאחור, אין תרופת פלא לאימת הטרור.
יש האפשרות להתכנס, ולהתחבק, ולבכות על כך שעדיין יש בתוכנו, בני האדם, אנשים, כמונו, שמוצאים הצדקה לטבוח בחבריהם. 
---
לעולם נדרשת לו לבריון הצדקה למעשיו.
ובכל מקום שנדרשת הצדקה - יש ידיעה שאין הצדקה. 
אחרת לא היתה נדרשת הצדקה לבריון בבואו להרוג את אחיו, 
וכאשר את אמו יבוא להרוג, ואת אביו - תימצא לכך גם ההצדקה.
---
התמורות העוברות כעת על הכדור מאפשרות שגשוג, שלום, שפע ובריאות.
לשם צועדת האנושות.
---
מאז הסכינאות ברחובות ישראל, יותר ערבים ויהודים נפגשים ומסרבים להיות אויבים.
---
שבוע טוב.

---

אחד האדם

בחמלת המוחלטות הנדרשת

אני, אחד האדם
מסרב להיכנס לבהלה ודוחף הודף מעלי הפחד.
המוות הוא בן הברית המלווה תדיר את החיים.
והחיים הווים את עצמם דרכי -
וזו חירותי - לחיות ולמות.
---

יתעשת ה"אדם הלבן" - זה המתהדר תחת השתייכותו ל"תרבות המערב".
יתעשת ויבין עניין בסיסי של הרמוניה, שעשוע, סקרנות, אמון, בטחון, שגשוג, רגשי וחומרי -
בתיאום ומתוך שתוף פעולה עם המציאות.

על כל היבטיה.
---
יש לסיים תקופת השוד הגדול של האדמה לטובת גחמות של בני אדם במעמד צעצועי טכנולוגיה.
יש לטפל בשודדי האדמה, שודדי אדם ושודדי אומה.
כלומר, לכל אחד ואחד יש עבודה אישית לעשות.
במוחלטות הנדרשת. 
 בחמלת המוחלטות הנדרשת.
---
עבודת האדמה אינה יכולה לבוא על חשבון האדמה.
עבודת האדמה באה בד בבד עם שמירתה. לעבדה ולשמרה.
---
יתעשתו אחי הישראלים הנאורים
והיהודים היהירים על לבלי הכיל, 
ויעצרו את שוד הגז.
לא מידי האזרחים על ידי בריוני החצר של הרודן הנהנתן הדמוקרטי האחרון.


אלא שוד הגז מהאדמה.

יש לסגור את פי הלוויתן ולהכרית את עץ התמר כאשר אלה שמות החיבה למתקני שוד האדמה.
---
"האדם הלבן" - הוא האדם המערבי, הנאור, הוא השודד הגדול ביותר של האדמה.
שוד האדמה נמצא בבסיס סדר היום - האג'נדה - של הנאורות המכושפת הזו.
---
אלה, המילים האלה אינן נבואת זעם, אין טעם בזעם. אלא נכתבות ביובש מסוים, ללא כל ערך ורגש מלבד הודיית אין קץ לאדמה ולבריאה.
המילים האלה הן הדם הניגר מפצעי האדמה,
אשר אינם מאיימים על קיומה כלל ועיקר,
אלא נמצאים פוגעים והורסים
את מרקם החיים על פניה. 
ומרמזת האדמה שלא לעולם תסכים להרס פניה. 
---
עודף שפע, עודף בני אדם, עודף אנרגיה
עודף אפשרויות למשחקי הרג, עודף כלי נשק,
עודף מזון, עודף פנאי, עודף תנועה, 
עודף טירוף = עודף חינוך.
עודף תרופות = עודף מחלות.
---
הזעזוע ממוות סתמי, פתאומי, מוות שמטרתו להטיל אימה, אינו עולה אלא ברמת סימור שערות האדם הפשוט.
מנהיגים בעלי שיעור קומה יכולים להגיב לא רק באיפוק, אלא להאיר את האחדות האפשרית כשפניה לשלום וכולה אהבה.

מנהיגים בעלי נמיכות קומה, יגבירו את הפחד, את הפיצול ואת עושק נתיניהם.
זה בידי האדם הפשוט. מעולם היה.
---
אם זעזוע טוב נדרש על מנת שהאדם יתעשת
ויתחיל לחיות את חייו בהרמוניה, בבטחון,
באמון מלא מול האדמה והאש, המים והאוויר,
מול אלוהיו ומול היעדרם:
תרעם האדמה, יעלה הים, יכה הרוח
ואש תכלה את כל אשר על דרכה. 
אז, סולידריות מובטחת ומעמדות יתאיינו
לאיני לאני להנני

האדם האחד הוא אחד האדם.

---

זה לא אלוהים,
לא האלוהים שמחוץ לך. לא מחוץ לי.
שאינו מחוץ לגוף החי.

זה האדם.
זה האדם שעשוי כולו חומר אלוהי, 
זה האדם הכל יכול.
---
אם לא יתעורר הסומא - יתעוור.
---



אחד האדם.