יום שבת, 12 בדצמבר 2015

אביכם

בני יקירי, 
בניי, יקיריי, 
בתי יקירתי, 
בנותיי, יקירותיי

אל נא ראה וקדש

אל נא ראי וקדשי
אלוהים שאני

מבקש לכחש

לאמור צדקת הדרך
או אמת הכוון 
בדבריי

שאין כל ערך
ואין ציון
אללי

לבכם 

בן האדם
בת האנוש

אתם

תנועת האגן
מנוד הראש

אביכם כאן נואם
תשומות הלב
הַסכִּימוּ הַסְכֶּם
אל רוח נושב

שאמת וכזב 
היינו הך
זה הכל המצב
שֶבְּךָ וּבָךְ.








יום שבת, 5 בדצמבר 2015

הכל נשאר במשפחה

רבים מאוד עשויים למצוא עצמם מזדהים לחלוטין עם תיאור המצב הזה שיתואר כאן ברשומה זו.

וטוב להתבונן אל תוך משמעותם של הדברים מבחינת האחריות האישית אל הזוגיות הפנימית.


שגם שם נמצא הדיאלוג הזוגי הפנימי עובר תהפוכות פנימיות ואלה ניתנות להתבוננות ולתבונה לקבלה והנצחה ובעיקר לשינוי במובן הזה של מציאת האיזון הפנימי,
האינטימית בינך ובין עצמך 
וזה לא תלוי בשום גורם חיצוני.

לעתים קרובות ובעת האחרונה בעקבות משקל ההדדיות המופרז שניתן אל תוך הזוגיות, קידוש השוויון וההדדיות והשימוש בקרבנות כברת משקל חסר ערך אל תוך ערכי היצירה והיצר, עולות יותר ויותר עדויות בדבר

השתנות יחסי זוגיות מפרים המלווים למידה וצמיחה אישית ומשותפת אל יחסי זוגיות תומכים, אוהדים ואכפתיים ללא שיתוף והשתתפות ועל חשבון התשוקה.

כך יחסי זוגיות אינטימית הופכים ליחסי אח ואחות.

ומתוך שהיחסים מתמירים עצמם אל המקום הזה, נמצאים שני בני הזוג יוצאים נשכרים מהריחוק המיני, מהיעדר מימוש התשוקה, ומאמינים שיכולים לוותר על התשוקה לטובת שקט תעשייתי, והרי אוהבים באמת ובתמים ומחויבים לאהבה זו כאמור - אח ואחות.

עד כדי כך שעולה ממש דחייה בכל הנוגע לקרבה מינית.
שזה נתפס כגילוי עריות.
וכך חיים ביחד, וחיי המין כבר לא משותפים, אם קיימים 
בכלל, ומסרבים להתבונן פנימה ולהסכים אל התשוקה
שכן זו עשויה לגלות את פניה ולהיתקל שוב בדחייה.
והדחייה היא בעלת התפקיד של תחזוקת החרדה.

וזה הכל בפנים.
שאינך יכול להיות אחיך.
ואחותך לא יכולה להיות אם ילדיך.

וכל מי שנמצא שם ומעוניין לברר עניין.
זה בהחלט ניתן.
שכן, מראש ובכל מקרה, הכל נשאר במשפחה.

---

אחד האדם