יום חמישי, 25 בפברואר 2016

ישר-אל

עצם טענת ההבדל בין סוכת האבלים של הערבים לזו של העברים מדגישה ביתר שאת שלא מדובר על השוואה והבדלים אשר קיימים לכאורה בין התנהגויות אנושיות אלה - אלא על סימטריה.
האיך שונה, המהות זהה.

---


תמצית הדברים והנושא היא התעלות.
התעלות מעבר להתנהגות השבטית שמדברת על ביזוי היריב לשם הבדלתנו.
הדמוניזציה "שלהם" המזינה את הנרטיב "שלנו".

---

וכאן, יש שתי צורות להתעלות מעבר לכל זה, לראות נכוחה את האנוש שקיים בתוך מי שמשתייך למשפחת האדם, שהיא אחת.

---

אופן התעלות אחד עולה בעודנו בחיים, שאז אדם יכול להתעלות מעבר למחלות ההשתייכות השבטית והגזעית - המגולמת ומצדיקה את עצמה ב"עניי עירך קודמים".

התעלות אל המקום האנושי, הנשגב,
אינה מדברת על תמימות אלא על השטחת המעמדות הקיימים אל קרקע אחת מבחינת האפשרות של כל אדם - לחיות חיים מלאים מבלי הצורך להיפגע ומבלי הצורך לפגוע.

ואין הדבר קל או פשוט - לחיות מבלי להיפגע ועוד פחות פשוט וקל - לחיות מבלי לפגוע.

וזה סוג של משמעות אפשרית של שעבוד החיים אל החירות - שזה 
לחיות על קידוש השם.
על קידוש החיים.



---

אפשרות נוספת להתעלות היא על ידי מוות שיש לו משמעות נשגבת, תוך הגנה על המולדת, על עניי עירך, מוות על קידוש השם, מוות מוצדק.
למות אז מדבר על הרג.
ואז יש משמעות כבירה להקרבת החיים – שלך ושל זולתך.

וזה למות על קידוש השם או לחיות תוך קידוש המוות.

---

וכל השאר תעמולה.

---

ואלה המתהדרים בקידוש החיים - שולחים את בניהם למות על קידוש השם.

---

ואם נתבונן בהקטנת הצד השני והצדקת המוות הנדרש הרי שאלה שמגדירים את האויבים כמקדשים את המוות, הם עצמם מבטיחים הבטחות שווא לבניהם על מנת שיסכימו ואף ירצו למות מות גיבורים ולהקריב חייהם על מזבח אמונות ברבריות ותרבות אלימה.

---

בצד העברי הבטחות השווא ואמונות הברבריות מדברת מתוך הגרון המשיחי שמדבר על גאולת הארץ ומלכות דוד ושלטון הלכתי לישראל - וזו משמעות מוות על קידוש השם, זו המטרה, זו ההצדקה.
בצד הערבי מות מות קדושים מבטיח תמורה לאחר המוות, גן עדן חמישה כוכבים.

בשני הצדדים הפניה היא אל הילדים.
המבוגרים כבר יודעים שמוות על קידוש השם, מבוסס על בדותות ומבקשים לחיות. פשוט.

אבל הילדים, הצעירים, הם קרבנות ראויים.
לקידוש השם.
בשני הצדדים.

---

אלה המשיחיים, הדתיים, מחרחרי המדון וההשתייכות הגזענית – משני הצדדים, נמצאים משרתים את תעמולת המוות ההדדית.

התאבדות על קידוש השם.

---

בסוכת האבלים המזרח תיכונית מוגש מזון, ובאים לנחם אנשים, ומעלים על נס את המת, ומדברים בשבחו, ומתפללים לעילוי נשמתו, ומבקשים את סליחתו, וכל אחד מהבאים, כמו בעת מסע ההלוויה,

כל אחד
מת מעט.

---

הנהגת העמים היא המנווטת כך שלא יעשה שלום עלינו, על אף שעושה שלום במרומיו.
ובחוצפתה מעת לעת מגיעה ההנהגה הזו אל סוכת האבלים, ומשנה את השיח האנושי לשיח המשיחי.

---

והעמים, האדם האחד הפשוט, כאשר יסכים להתעלות מעל הפחד, מעל המוות על קידוש השם, הטריטוריה או הצדק, טוב אם יעשה ככל אשר לאל ידו על מנת להתעלות אל מרומיו.

ולהביא משם את השלום,
ולעשות שלום באהליך.

---

דמעת אֵם עבריה מלוחה ודמעת 
אֵם ערביה מלוחה.

---

ואפשר שדמעת 
אֵם באשר היא תהא דמעת אושר לחיים שלמים שלא מבקשים מבניה
לפגוע
או
להיפגע.

---

וזה שכל ישר.

וזה הישר ב – ישר-אל

---

אחד האדם


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה