יום חמישי, 31 במרץ 2016

ארבע הערות: הגדרות; הצדקות; מקצועות; רקע;

הגדרות

בריון - הנוקט במכוון בפעולה המיועדת לעורר בהלה.
רוצח - הנוקט במכוון בפעולה המיועדת להרוג.
סדיסט - הנוקט במכוון בפעולה המיועדת להסב כאב.

---

הצדקות


בריון - קרבן; צדק; בעלות; פחד; שליטה; בטחון; הגנה;

רוצח - אלוהים; אמת; צבא; הגנה; עם; משפחה; 
סדיסט - הנאה; נקמה; מרות; כוח;

---


מקצועות

בריון - מושל; ראש ארגון;  
רוצח - חייל; צייד;
סדיסט - חוקר

---

רקע

בחר לך מציאות מתאימה, עדיף דתית, לאומית.
לא חשוב איזו.
ובשמה הרשה לעצמך למשול בזולת, לרצוח ולענות.

ותאוותך בידך.




זכאי

הבה ונעמיד דברים על רוחם ודיוקם בכל אשר להשפעת מערכת החינוך על החינוך ואפילו על הלימוד.
הבה ונתבונן שלא משנה עד כמה מערכת זו מעוניינת להיכנס לנעלי ההורים ולהשפיע כמותם ואף יותר מהם, אותה מערכת – על פי הגיונה ומדדיה נכשלת בכל פרמטר אפשרי ובכל היבט הקשור בצמיחת הילד, התפתחותו, ערכיו ודרכי הלימוד שלו, בכל המדדים של הלמידה והשינון ואף אם תרצו כשמר-טף.

ועדיין אנחנו ההורים משלחים את הילד מהבית אל המערכת המטורפת הזו.

---

כאשר מתבוננים על ניסיונות שר החינוך, כל שר חינוך, להשפיע על הילד, הרי שאפס מאופס. זירו. נאדה. כלום.

ההשפעה היחידה של השר או של כל מערך החינוך על הילד נמצאת באה לידי ביטוי באותו מנעד של הסכמה ועניין הנובעים מהילד, בהסתמך על מה שקיבל מהוריו ובעיקר מאמו עד לכניסתו אל המוסד, יהא המוסד אשר יהא.

לפיכך השפעת השר היא על המנגנון והמורים, עיקרה פוליטית והיא משרתת עניין פוליטי, וזה במסגרת משחק חיצוני לחלוטין ללמידת הילד וחינוכו.

מעגל החברה והמדינה מניח איזו הנחה מטופשת שהוא יכול להשפיע יותר מההורים, מעגל זה עסוק בתוך עצמו ומייחד לעצמו שורה של מחקרים, תכניות ובחינה מתמדת של כל מה שאין לו שום תוקף.
שכן, מערך  זה לא קשור לאופן הלמידה הטבעי, ועיקר הלמידה היא הכפייה; שמותר למבוגר להתערב בחיי הילד באופן בוטה וגלוי, לא רק למבוגר שהוא אמו או בן משפחה – אלא למבוגר זר. כל עוד זה לא גופני או מיני. זה בסדר.

והלמידה הזו מגובה על ידי הוריו.
אחרת לא היה לה תוקף.
וזו הסבה שאין משמעות להחלפת השר, להחלפת תכנית הלמודים ואפילו לנטייה לירות לילדים בראש כדורי ריטלין.

ללא הסכמת ההורה – אין לזה שום תוקף.

---

ולכן, היה והנכם מאמינים שיש לתת לילד את הביטחון המזויף של התערבות מבוגר זר, בתחומי העניין שלו, באופן הספציפי בו הוא למד ובזמן שעליו ללמוד את זה, ואז יהא עתידו מובטח (בעוד הווה חייו מונח על המזבח – כזבח), שילחו אותו החוצה.

היה והנכם מאמינים שיש לכלוא את הילד בחברה חד גילית ולהתעמר בו מבחינה חברתית, התעמרות שהיא מעצם במסגרת, והיה והנכם מאמינים שקשה באמונים - קל בקרב, ושעל הילד להתכונן לחייו הבוגרים באמצעות זרעי חוסר איזון שילוו אותו כל חייו.
שלחו אותו למוסד.


היה והנכם מאמינים שאינכם יכולים אלא לשלוח אותו אל המוסד,
הבינו וקבלו את הרעיון שזה שמרטף. ותו לא.
בחרו את השמרטף הטוב ביותר.
ולעולם תנו גיבוי לילד.
---

כי זה לא משנה כלל וכל מה לומדים שם, ואיזה רעיונות משונים ינסו לדחוף לו לראש ביחד או ללא הריטלין, וזה לא משנה מה אמר שר החינוך, איזה סם דחף לו שר הבריאות, כמה התעמרה בו שרת התרבות – הכל בסופו של דבר, כמעט הכל

-

זה אתם.

אמו ואביו.


שר החינוך דואג לחינוך ילדיך בדיוק כמו ששר הבריאות דואג לבריאותך.

שניהם עשויים לשגות באשליה שהם יכולים אכן לדאוג לכך.

בעוד מפתחות החינוך והבריאות מאז ומעולם ולנצח נצחים – בידי אחד האדם.

בידי אחד האדם שכהורה –
זכאי למלא את חובותיו כלפי ילדו,
כלפי טובת ילדו.

זכאי.


יום שלישי, 29 במרץ 2016

שלוש הערות: פוליגרף; שלטון החוק; תקשורת;

פוליגרף

אסכים לבדיקת פוליגרף אך ורק אם -
התובע ממני להיבדק – ייבדק על ידי בפוליגרף.
היה ומדובר במשפט – שהופט ייבדק בפוליגרף.
היה ומדובר במקום עבודה – שהבוס ייבדק בפוליגרף.
וכן הלאה...


שלטון החוק

על פני שהחוק יתווה את נתיבי השלטון,
השלטון מתווה את נתיבי החוק.
לכן אמור – על פני שלטון החוק – חקיקת השלטון.
וזה בקשר לפשיזם.

תקשורת

עיקר התקשורת שיבוש.
שיבוש הליכי משפט.
שיבוש דעת הקורא.
שיבוש החדשות.

שיבושם להם לבן-ימין ושלדון ומוזס וכל שאר משבשי דעת הקהל.

עיתונות? קשקוש. מאז שהעיתון המודפס פאסה זה לא עיתונות.
זה כוחנות.


יום שני, 28 במרץ 2016

שלוש הערות: מתווה הגז; הבן-ימין; בוגד;

מתווה הגז

הניחו לגז.
הניחו לשוד האדמה.

אותו ים שמתחתיו המצב מוגז, יכול לספק אנרגיה מתחדשת.
בהר הנגב ומקומות נבחרים בארץ יכולה לספק הרוח אנרגיה מתחדשת.
השמש בארצנו המדברית יכולה לספק אנרגיה מתחדשת.

זה המנוף האמתי לכלכלת ישראל.

מתווה הגז טוב שייקבר - אין בכך צורך.

פשוט.




הבן-ימין 

זה שנבחר לראש ממשלה שוב ושוב, על שום מה ולמה?
שהעם הזה עדיין בפוסט טראומה מהמלחמה הנוראה, והוא כבן לניצול שואה חרדתי מייצג את החרדה באופן הטוב ביותר.

ומדוע תומכים בו אלה שאין להם שום זיקה לשואה?
שכאשר אדם אלים,ומבקש להיע את אלימותו, מוצא לעצמו חיש מהר הצדקה.
ככה זה טרור, שלובש אדרת מוסלמית, יהודית, מדינית, צבאית.
ואלה, שמחפשים הצדקות להתלהמות, כוחניות, אלימות והצדקה גורפת שכולה קרבנות מעושה -
בן-ימין הוא האיש. אבל לא לעולם חוסן. לא לעולם חסן ולא לעולם התפישה האמריקאית, הנוצרית והיהודית המדברת על בני אור ובני חושך - תשלוט במדיה, בתקשורת ובחרדתיות המקודשת לישראל.


בוגד 

זה מתרחש מתח לרדאר של התקשורת האלימה, המזעזעת,
המזדעזעת והמאמינה שיא מדווחת מציאות.

ערבים, יהודים, בני אדם.
חיים ביחד, מסכימים לחיות ביחד.

והמתלהמים שרוחשים לכל זה בוז, צועקים בראש חוצות - בוגדים.
במי בוגדים?
ברוח האדם?
מי בוגד?

בוגד הוא מי שבוגד בעצמו.
והזועקים - בוגד בוגד - מעידים על עצמם יותר מכל.



כולנו אוהבים את הילדים

רוצים לעודד את הילד? ותרו על "מדהים"
אנחנו רוצים לגדל ילדים שיהיו בטוחים בעצמם, אבל רוב הזמן התגובות שלנו כלפיהם נעות בין קריאות התפעלות לנזיפות וביקורת. עד כמה המילים שלנו יכולות להשפיע עליהם ולמה כדאי לשים לב?
רוני לנגרמן-זיופורסם: 28.03.16 , 14:14


מתוך המאמר:
"את מהממת!" זה לא מספיק
זה בסדר להגיד לילד "כל הכבוד" או "אתה אלוף", השאלה היא מה הילד יבין מזה. כדי לחזק התנהגות שאנחנו רוצים שהילד יחזור עליה, לא מספיק להגיד "וואו, את מדהימה", כי היא לא תדע במה בדיוק היא מדהימה או על מה מגיע לו כל הכבוד. חשוב להצמיד הסבר קצר, בסגנון: "כל הכבוד ששיחקת בשקט ונתת לתינוק לישון", או "את מארחת מדהים. ראיתי איך חלקת עם החברות שלך את המשחקים בנדיבות רבה". כדאי לפרט לילד על מה אנחנו מתלהבים כדי שיידע לחזור על כך שוב.

---


הרי שבמילים אלה ובמאמר המצורף עולה דעה שהיא טריקית, היא כאילו בשביל הילד ובשביל הצלחתו, לכאורה להעלות את בטחונו העצמי.
בפועל הגישה הזו, והמנהג הזה הינו פסול מעיקרו, לב התחלואה וחוסר האיזון הרגשי של הבוגר, שממשיך לצרוך מחמאות כתנאי לאושרו, וכאישור להיותו מוצלח.
זה שהאישור הפנימי זר לו.

אותו ילד שלא מקבל גיבוי מעצם היותו.

אלא ממעשיו, מהצלחתו. בשל שנהג כשורה.

וכך הוא ידע שאנו מצפים ממנו לנהוג כך גם לעתיד.

זה לא טובת הילד.
זה אילוף "נאור". זה קשקוש בתחפושת. זו כפיה ושטיפת מוח. זה לא רלוונטי. זה זרעי פורענות.

---


על פני להתייחס לציון שהילד קיבל - להתייחס לילד ותחושותיו.

לא הפוטנציאל. לא ההצלחה. לא הכשלון – הילד.

---

כולנו אוהבים את ילדינו, כולנו מחויבים להם. זה אך טבעי.

---

בגישה המפגרת (במובן הזה של גישה שעדיין לא התבגרה והתקדמה) על פיה המקל והגזר יעצבו את אישיות הילד להיות אדם יעיל וחיובי בחברה -
החירות מוקפדת ומוטלת אל מאחורי הפרגוד.

והילד, הגדל ממילא בשבי, בין גדרות המגדירות מחשבות ואידאות, בין כותלי הכלא המייצר ילדי כלאיים כך שההבנה שלימדה מתרחשת בעיקר מתוך משחק, ושעל הילד לשחק מכוסה על ידי סירוס כל ביטוי עצמי ואפשרות למשחק.

---

ומה כן?
פשוט.
ילד חופשי, שיש לו החירות לשחק, משחק חופשי, מתוך סקרנות, מתוך שמחה, מתוך מה שמעניין אותו, עכשיו, והוא מקבל גיבוי, בכל מקרה, ומקום לבטא את רגשותיו, ולידו הוריו. נוכחים.

זה הילד שהייתם רוצים להיות.


העניקו לו את זה.


ולא את כדור הריטלין שעוד רגע תירו לו בראש.


---

יום ראשון, 27 במרץ 2016

שלוש הערות: בג"ץ אשם; עסקים; פוחדים;

"העולם העסקי מפנים שאי אפשר לעשות פה עסקים"
גורמים בממשלה הביעו אופטימיות בנוגע לאפשרות להעביר את מתווה הגז ללא חקיקת פסקת היציבות ותקפו את פסק הדין של בג"ץ, "שמשמעותו, היא שאי אפשר לתכנן בישראל יותר משנתיים וחצי קדימה". חברות הגז: "נפעל יחד עם הממשלה, כדי שנוכל לעמוד ביעדי המתווה עד סוף שנת 2019" NRG 28.03.16


בג"ץ אשם


כלומר שעניין היציבות הוא לא עקרוני?
שאפשר גם אחרת?
רגע, אז הבן-ימין דיבר לא אמת?



זה מה שקורה כאשר בעלי ההון חזקים מהממשלה.
הממשלה זקוקה לאיסור מבג"ץ על מנת לומר להם, ודאי לוחש הבן-ימין על אוזנו של תשובה
"זה בג"ץ אשם"


עסקים


העולם העסקי מפנים שאי אפשר לעשות פה עסקים?


העולם העסקי של בעלי ההון המוגזם. אולי. גם לא.
דווקא העולם היצרני, בעלי העסקים הקטנים לא צריכים להפנים. הם יודעים שקשה מאוד לעשות כאן עסקים.

פוחדים

בג"ץ התיר את דם אזרחי המדינה כאשר אישר את עקיפת הממונה על ההגבלים, סעיף 52. כאן, ביבי הצליח מעל המשוער. גם הם פוחדים.



שלוש הערות: שינוי קוד - רצח; מומחיות; סדר צדק

 שינוי קוד - רצח
מי שמעז לשנות את הקוד הרגיל
נתפס כבוגד.
חייל שיורה בפצוע למוות זה קוד שגוי.
רצח.

עכשיו הוא יהיה השעיר לעזאזל –
לא של החוק והנורמה והמוסר.
של הפוליטיקאים והמתלהמים והקיצוניים
והכובשים והטרוריסטים.

שינוי קוד - מומחיות

העזה דנה ויס להביע דעה ומיד קפץ אהוד יערי
שלא תיגע לו בעבודתו ובמורשת דעותיו
שלא תעז לערער על פרדיגמה מבוססת.
הוא המומחה.

מר יערי, לטרור אין אבא, יש לו הרבה אבות.
מי שמחפש להרוג ימצא את הדרך,
באמצעות הטרור המגובה על ידי האסלאם,
על ידי היהדות,

ואפילו על ידי ארגון לגיטימי
מה שהיה צבא ההגנה לישראל
שכבר מזמן ההגנה היא כיבוש
והנורמה אפשרה לחיילים להרוג.
סתם.

וטוב שהפעם זה צולם.
בצלם.
שינוי קוד - סדר צדק

אמר לי ידיד "שמבין"
מערכת משפט והחוק בישראל מתמקדים בסדר.
שיהיה סדר.
חוק וסדר.

בארה"ב כל שיטת המושבעים מכוונת לחוק וצדק.
כלומר מעבר לסדר מבקשים שם צדק.

ההתלהמות כנגד הילך חוקי בעניין קצב,
מבחינת שחרור מוקדם.
באה לכאורה לשם עשיית צדק,
וזה, קוד הצדק משמש את הקרן כאשר הזבח מוגש.

ישתחרר. שחרור מוקדם.

והקרבן, בזהירות הראויה.
יתגבר ויתבגר.


יום שישי, 25 במרץ 2016

מנתץ

אני מרשה לעצמי לומר את מה שיש לי לומר דרכו
ומי זה האני הזה שמרשה לעצמו לומר את מה שיש לו

זה המדבר שלא לשם דבר אלא לשם איזונו הוא
אל מול דמויות מדומיינות שדמיינתי בעצמי והוא

זועק צועק מתריע ומרתיע ומביא תולדותיו
והוא אני אחד הווה אחד אל חזיתו מוצב

ואז אתה בא ומספר שסגנוני מרחיק

ולא יעיל כך להתסיס ואולי מספיק

שהבוטות לא משרתת כלל
אתה בעקרון צודק אבל

בעדינות אין קץ
בפועל מנתץ

יום חמישי, 24 במרץ 2016

שלוש הערות: זכר; גבר; ילד;

זכר
טריטוריה, חזקה, בעלות, דחף בלתי נשלט.
הבדלה, הפרדה, תקיפות, מגדריות, אלפא.

גבר
ריסון, הסכמה, ריבונות, דחף מבוקר.
אבהות, משפחה, קבלה.

ילד
זכר שמתבגר לגבר.
ללא נוכחות אמו -
ללא ריבונות אביו -
נשאר זכר.

יום שלישי, 22 במרץ 2016

שלוש הערות: תקשורת; קנאביס; למה מי אתה?


תקשורת
התקשורת היא המנגנון היעיל ביותר כאשר יש עניין להפחיד, לאיים ולבסס אווירה של מתח בלתי פוסק.
זה לא חדש, כל שצריך הבריון של השכונה זה לתת מכות נמרצות לאחד, ושהעניין יועבר מפה לאוזן.
התקשורת הישראלית כל כך נגועה בווירוס הטרור, ניזונה ממנו, מעצימה אותו עד כי ללא שינוי דרמתי בהתנהגות הקוראים או בתפישת התקשורת את עצמה, שלא בשירות הפוליטיקה (שמחבבת מאוד כוח וטרור) אלא בשירות הקוראים.

אמת, לא פשוט לקרוא על עשרות הרוגים ומאות צועים, במיוחד בצומת כמו שדה תעופה, שם הנהנתנים מתקבצים לתפארת העמום המערבי, עם זאת, מה עניינו של אחד האדם היכן בדיוק שכנו המחבלים ומה היתה כוונתם?

קצת תמונות מהזוועה, קצת קידוש הנרצחים וסיפוריהם האישיים.

אירופה לא בפניקה, אולי מנהיגיה.
הטרור לא מנצח. רק זמנית.

קח בחשבון מר טרור – אדון בנ-ימין.


קנאביס
הרי לכם צמח שמאיים על הטרור.
פשוט.

למה מי אתה?
חינוכו של הילד מאז ומתמיד בידי אמו.
זה מתחיל בהריון, זה ממשיך בהנקה.
אחר כך בהגנה ושמירה ותשומת לב.

הגבר, שגילה שהוא חלק מהמשפחה רק לאחרונה
עשוי לתת יד או לשים רגל.
עדיין. חינוך בידי אמא.

והאירוניה היא, שמאז שגילה הגבר את אבהותו
ותובע חזקה על חינוך הילד,
המשפחה התפרקה.

למה מי אתה שתגיד איך לחנך את הילד?
אביו.


שלוש הערות: טרור; נשים שוויון; גברים שוויון;



טרור
עכשיו אירופה נגררת אל הפחד והחרדה.
נאמר 500 הרוגים בשנה מפעולות טרור.
נאמר 500 אלף הרוגים בשנה מפעילות מלחמתית –
טרור לא פחות אבל לא בתעמולת החדשות המערבית אלא
באפריקה, סוריה.

טראמפ הגיבור. בנ-ימין הגיבור.

טרור בא מלמעלה.




נשים שוויון
רוצות שוויון נשים שוויון רוצות.
ואז לקח האלוהים צלע מהאשה וברא את האדם.
והאדם נתן לה תפוח. והיא פותה שכזו – פותתה.
ושרה אמנו בחמלתה צוותה על מות הגר ובנה,
ורבקה אמנו בערמומיותה דאגה לברכת יצחק ליעקב על פני עשיו.
ורחל אמנו היפה והתמה שקרה את אביה וטרפה הטרפים.
ויעל אשת הקיני במקבת נתנה לו בראש.
ודבורה הנביאה שלטה ביד רמה ותחתיה ארבעים שנה של שקט ושלווה.
והנשים של היום, המבקשות להיות גברים, המבקשות להיות נאהבות, המבקשות להיראות כמו ילדות, עם פות מעוצב וללא שער גוף.
נשים שאינסטינקט ההגנה על הילד
הפך ליבבה חרישית על כך שמישהו דיבר עליהן או אליהן לא יפה.

שוויון?
קחו.



גברים שוויון

שכח משוויון גבר.
עליך לשלם את עוולות כל אבותיך.

וגם אתה נאהב בתנאי שלא תהיה זכר.
תזכור.
אמא תמכור אותך בנזיד הטרדה מינית.


יום שני, 21 במרץ 2016

שלוש הערות: זייד; עייפות החומר; מדבר;

זייד
בכל פעם שמזדמנת נסיעה בכביש הבקעה,
מופתע הזיכרון מדיוק ידיעת הדרך הזו
שנחרשה במשך חמש שנים פעם בשבועיים שלושה.
ותמיד נעצר מעצמו הרכב בחנות הגדולה
שהתחילה כחנות הירקות בה קנינו את מזוננו, שם בעוג'א,
חנות שהוקמה על ידי זייד ואחיו, שבאו מחברון
והתיישבו בעוג'א על אם הדרך אי אז בשנת 2000.

חיבוקים ונשיקות ומה נשמע ורוצה קפה?
וכמה ילדים לך? וכמה לך? ולי כבר שני נכדים
ומה שלום כולם, וכל האחים ביחד, עובדים, מתרגשים,
ורכישה סמלית של איזה קומקום או משהו, ועושים לי מחיר...
ונמשכת הדרך,
לבבית הפגישה עם זייד ואחיו.
אלה החיים.

עייפות החומר
נקרעה גומיית הקשירה לגגון, עייפות החומר,
עף תיק מהגגון
מאחור אוטובוס מאותת ומתריע
ועוצר על יד לאמור
עף תיק מהגגון

ומאחור חברים מביאים את תיק
שנאסף על ידי זרים גמורים
שהמתינו לבואנו.

ככה, בלי להכיר,
עייפות החומר לעתים מגלה אנושיות חיננית.


מדבר

כשהנפש סוערת.
אין כמו מדבר.

קורטוב ואדיות אכזב,
פריחת החומעה הוורודה החמצמצה שתהודתה תהודת רחם,
מליחות המלוח הקיפח הממס צריבות ונוקשות מתגבשת,
פריון הצלף ואהובה אינטימיות קור הליל וחום הצהריים.

כאן נמרים ואריות, דובים ושאר חיות
ואדם
נפשו
נחה הרוח נדם.

יום ראשון, 20 במרץ 2016

אחד האדם מדבר מבפנים

מי זה אחד האדם?

אדם אחד,
שיש לו דעות ומה לומר,
ומבין עניין או שניים בתורת הכתיבה,
ובתדרי התהודה של מבנים ומקצבים אותיות ומילים,

והוא אומר את מה שיש לו לומר, בהסתמך על ביוגרפיה אישית של צפריר שפרון, ודבריו לא תמיד בקנה אחד עם דוברו, שלפעמים נותן היבטים או סגנון שלא תואם את המקליד ועדיין מתמסר המקליד במובן הזה הצפריר,
לפרשנות ולהבאת הדברים כפי שאחד האדם, מביאם.

והיות והדמות הזו - אחד האדם
איננה דוברת לשם המקשיבים,
ומילותיה אינם נכתבות למען הקורא,
אינה מחויבת לשום פוליטיקלי קורקט
ומביאה עמדות ודעות בדבר מה נכון ואיך
ומה פחות נכון, לשבט בו היא חיה, בני האנוש,
ולכדור עליו פוסעת, ארץ.

וגם אם דרך הארץ שלה מעט פגום, עדיין,
הכל בא ממילא ובכל מקרה. אם לא כאן, שם.
שכן הדברים יכולים גם להיגנז ולהיעלם.

לא מייחל לכך אחד האדם,
נטייתו לומר את דבריו טומנת בחובה
השפעה מסוימת לכוון ההנעה, ולא חשוב לאן,
ולא חשוב כמה, ואיך, והיכן.

עדיין, ממשיך להגיג את להגו
גם אם לא ישטפו את מילותיו יותר מזוג עיניים אחד,
זה - המקליד.

---

ולכשנשאל הכותב למספר העוקבים, החברים ושאר היבטי משחק של הרשת החברתית, מושך בכתפיו ומציין שמעטים למדי עד כמה שידיעתו משגת, וכשנשאל מדוע לא יכתוב עדין יותר, למען הגדל מספר קוראיו, שהרי אנשים לא אוהבים לחוש אשמים ובדבריו אשמה מוטחת,
מניח אחד האדם את האפשרות שמשחק זה, שמשחק הכותב עם מדיה הזו, הוא לא מלא - מצידו, משתמש במדיה כפלטפורמה אדישה כמעט.
יקרה אשר יקרה.

כלומר, אין שום עניין במספר הקוראים. יש עניין להניע, אם לא להניא.
וממילא שכך הדברים מובאים ומי אשר חושב שעל אחד האדם לשנות מהרגלו או דרכו, מוזמן לשנות את הרגליו הוא, ולטפל באיזונו, שכן אחד האדם, הצפריר ותולדותיו, מסתדרים מצוין.
באמת.

---

ובאשר לגובה העיניים, כל אדם המתבונן נכוחה, יכול להתבונן גם -
פנימה.
אחד האדם מדבר מבפנים.

---


תודות

שלוש הערות מהמדבר: מצדה; תל ערד; פלואור;

מצדה

שנית מצדה לא תיפול, ובכן מעולם לא נפלה מצדה ולכן לא יכולה ליפול שנית.
כמדומני בגיל אחת עשרה עליתי וירדתי את שבי הנחש.
השבוע שוב.
המקום בהחלט מרשים בעיקר כיצירת ופת של הורדוס.
כל השאר, המיתוס והסיפור של יוספוס, לא רלוונטי.

למות על קידוש השם. לשחוט את יקיריך ולהישחט.
גבורה שכזו. בעיקר אוולת.

כאמור, לא רלוונטי. (למעט השאהידים המודרנים בני הארבע עשרה עם סכין מטבח).


תל ערד

כאן, ויש המתווכחים על כך, קיים מזבח הקורבנות
וגם מיקום הדביר. קודש הקודשים.

ומאז איחוד הפולחן לירושלים. מה?

הדם עדיין כאן על המזבח.
והקרבנות עדיין כאן בתוך החומות.
והכהן הגדול נוטף שומן עגל או טלה בזוויות שפתיו.
בשבתו מאחורי הפרגוד.

והזבח ממשיך.

השוחט מתרוצץ בקרבנו ובידו סכין,
והקרבן יוטח אל המזבח,
והדם ניגר.




פלואור

מעניין מי מוכר את הפלואור להפלרת מי השתיה.
ממה הוא נחצב? ממה הוא מופק?
זה באזור הזה של ערד, ים המלח. לא?

מי מבקש לקבל כמה מעות במקום להוציא אותם
על מנת להיפטר מהדרעק הזה על פי החוק.
מי אלה?
שווה לגלות מי מוכר למדינה את הפלואור, מי מאחוריו.
זה לא ממש מזעזע שיש כזה,
זה כמו חברות התרופות.

זה לא ציניות, זה לא סרקזם, זה ביזנס.

זה ביזנס שראוי לכלול גם הטיפולים
והתרופות המשמשות את אלה שסובלים
מנזקי הפלואור.








 

יום שלישי, 15 במרץ 2016

שלוש שאלות: מתי; היכן; איך;

מתי?

מתי חלה התיישנות על חוק ההתיישנות?
מתי כבוד האדם וחירותו מאפשרים להכריח אדם להליך של "מיצוי תרופתי" לפני שיוכל להשתמש בצמח שלא מזיק לאף אחד (לא הצמח ולא האדם)?
מתי התעמרות בחסר הישע הופכת להיות אונס, או ניצול, או נורמה חברתית כמו שליחה למוסדות המדינה הפשיסטיים (בתי הספר)?
מתי על הילד ללמוד?

היכן?

היכן היית אמא כאשר הילדים צחקו עלי?
היכן היית אמא כאשר הילדים הרביצו לי?
היכן היית אמא כאשר הייתי מלכת הכתה וכולם עשו מה שאני אומרת?
היכן היית אבא כאשר רציתי חיבוק?
היכן עלי ללמוד?

איך?

איך אנחנו משתפים פעולה עם האיוולת והעוול, ומעלימים עין?
איך אנחנו במו ידינו מניחים למתרחש להתרחש, חומלים על בעלי חיים ומתעללים בילדים?
איך אנחנו מרשים לעצמנו את הדין ולא מסכימים לחסד?
איך עלי ללמוד?









שלוש הערות על אלימות (אוטוביוגרפיה)



שתיקה

"ואם אתה לא מדבר איתי – אתה חושב שאני לא שומע אותך?"

כך אמרתי יום אחד לאבי בעקבות שתיקתו. שזה היה דפוס אצלנו. לשתוק.

הומור

"אבא, אם תוריד את החגורה ייפלו לך המכנסיים" – ומאז לא הכה אותי יותר בחגורה, שנאלץ לצחוק..


תהיה גבר

כשהייתי בן שש לערך הצליף בי מכותיו ואני מייבב והוא צועק עליי תהיה גבר ותפסיק לבכות כמו ילדה.
לאחר מכן – כשהכה אותי בשל כך שלא צחצחתי שיניים או איזו סבה מפגרת אחרת, לא בכיתי.
מאז הפסיק להכות אותי.

אה, פעם כמעט הרגתי את אמי החורגת. בפטיש. בחיי.

---

דברו. 

יום שני, 14 במרץ 2016

שלוש הערות: שוויון; טרור; רפואה שלמה;

שוויון

בממלכת החפצת האנוש במובן הזה של אופנה
בה על פני הנקבה האנושית
עולה ההדגשה של הבתולה חסרת הישע
הילדונת הצעירה והיפה, שנראית חולה ברזונה
ומאפשרת לזכרים גיבורים לבוא להצילה
ולדרוש תשלום מיני.

נמצאים הגברים מרוויחים הרבה פחות כדוגמנים.
אין מה להשוות.

טרור
כל מעשה אלימות שזורע פחד ואימה הוא בשירות הטרור אך ורק כאשר הוא משמש כמזון לתקשורת, גורמה.

אפשר תקשורת נקיה מטרור?
אפשר תקשורת חיובית?

בטח שאפשר.
אלא שאז כל הכופים בשם הצדק והטמטום – יידומו וזה לא בא בחשבון.

רפואה שלמה
תן לי תרופה, תן לי כדור, תסלק את הכאב וזהו.

אל תגיד להתבונן, אל תגיד לי להשתנות, אל תגיד לי לסלוח או למחול, אל תגיד לי שהכל בפנים.
לא רוצה להבריא, לא רוצה רפואה שלמה.
תן לי תרופה. לא רפואה. בטח שלא הבראה.















יום ראשון, 13 במרץ 2016

משפט שדה

המשקל שההיבט החברתי שם
על עוול כלפי חסר היש"ע
מעצים את העוול מעבר לכל קנה מידה.

כך, שאם פעם, אלופי צה"ל (לפחות כמה בוודאות)
נהגו, כנורמה, לקיים יחסי מין עם החיילות הצעירות,
מה שברור היה כבר אז שזה אונס לכל דבר ועניין,
ואף אחת לא התלוננה ואף אחד לא יצא שם אנס,
כי לגיבורים (לא רק לאמנים) מותר הכל.

הרי שהמשקל החברתי דאז לניצול חסרת הישע - היה אפס.
ובכך העצים את העוול מעבר לכל מידה.

כך, שאט אט העוול עלה אל פני השטח והנה הגיעו ימים
שכל מחמאה עשויה להיתפש כהטרדה מינית, וכל יחסי מין טומנים בחובם אונס פוטנציאלי, ועולים באוב
אינספור מקרים מאז, כשהנורמה לא ספרה את הנשים 

כחסרות ישע.

כיום, בהגזמה המוטרפת לצד השני,
גברים מאוננים מול פורנו ונמנעים מלהתקרב לאשה.
נשים מגלות את כוחן ובגדול, בהכללה רבתי -
בזות לגברים, שמחפשים בכל דרך גירוי מהשפלת נשים וכן הלאה.
לא. זה לא כולם. זה אפילו לא הרוב.
אבל זו מגמה.

---

הנורמה היום - המדברת על כליאת ילדים רכים בשנים מאחורי סורג ובריח,
הנורמה שמייתמת ילדים מהוריהם לכך וכך שעות ביום, כך וכך ימים בשנה.

אינה רואה בילדים האלה חסרי ישע.
אינה רואה את העוול.

ואותן נשים, מתחזקות ובעלות עוצמה, הן הראשונות בשאיפתן לא רק להשתוות לגבר אלא ממש להיות גבר, שכן העולם לכאורה נשלט בידי גברים.

משלחות את הילדים אל מכוני הכליאה הנוראה.
ומאמינות שזה טוב.
ושאין ברירה.

---

מעניין מתי יקום הילד ויתבע את הוריו על שליחתו למוסדות הסירוס והאינוס, מתי תקום הילדה שתתבע את בית הספר.

לא בהכרח בבית המשפט. הרשת החברתית מסדרת לימים אלה את האפשרות למשפט שדה.



יום שבת, 12 במרץ 2016

שלוש הערות: האח הגדול; קאט דה בולשיט; א-מין;

שלוש הערות:

האח הגדול

הרצליה או קבטיה - אותו דבר
התנהגות אלימה מגרשת מהבית.
אהה... וגם נותנת כותרת בעיתון.

כדאי.
---

קאט דה בולשיט

ואת הפה שמה שיוצא ממנו זה בולשיט,

טו קאט?
---

א-מין

הצעה לסדר ולחוק.
1. תרומה והקפאה
כל הזכרים יתרמו זרע. שיוקפא.
כל הנקבות תתרומנה ביציות. להקפאה.

2. הפרייה
מחוץ לרחם.
בפיקוח ממשלתי.

3. רחם
יושקעו משאבים להוצאת הרחם מגוף הנקבה.

4. א-מיניות
לאחר תרומת זרע – כל הזכרים יסורסו, כך שלא יהיה להם ליבידו.
לאחר תרומת הביציות – יסורס המחזור החודשי.
ובא לרצון גואל.

יום שישי, 11 במרץ 2016

אחר כך נדבר על קריירה

אני - שנולדתי בלידה רגילה,
שינקתי עד גיל תשעה חודשים (בקירוב),
שהייתי אור של תקווה
לישראל פיירניקוב שבא מיערות הרעב הגדול
ותקווה של אור לרות קולמן חסרת הישע

אני - שנזרקתי באחת אל התבגרות מואצת מלאת חרדה
ורמיה
ואלימות
וזה בגיל שנתיים וחצי עת התייתמתי מאמי
שהמשיכה רות בחייה.


אני - שאחרי שנות ההתבגרות הראשונות שלי,
בגיל שש, הושלכתי אל משפחה שלא רצתה בי,
ובלילות התפללתי לחזור אל המדבר,
שבגיל ארבע עשרה נסתי משם
אל הפנימיה הצבאית תל אביב
אז נפשי מצאה מזור ונצלה



אני - שבחרתי במשפחה ומצאתי שותפה
להוליד ולגדל ולפאר ולהניח נחת רוח
ואושר בסיסי וקדוש
סביב המבנה הזה שנקרא משפחה

אני - ששיקמתי נפשי הפצועה שוב ושוב
שמאז ילדותי המוקדמת ידעה

שאפשר גם אחרת.

אני - שהמרתי מעשי אהבה לילדים
ועשיתי את כל הטעויות האפשריות

עומד מול אמהות העולם

ואומר:



עורו והסכתנה לדבר אב ובן וסב
לא כי צבר קרדיט קרבנות ולכן בחיקו הצדק
לא כי יש לו זכות לומר הפסיקו את ההתעללות
כי עצמו עבר די והותר ובא להעיד

אלא כי בא לאמור לכולנו בפשטות:
הפסיקו את ההתעללות.

קחו הילדים הביתה,
בחרו לחיות טוב בהווה גידולם המופלא,
שחררו והשתחררו מתרבות הצריכה.
אין תחליף לאמא.
אין תחליף לאבא.

עם כל הרצון והנקביות והגבריות המתפרצת.
גם אבא לא תחליף לאמא.
ואמא לא תחליף לאבא.

למדו סבלנות
ואם אין סבלנות,
רכשו סבלנות, בסבלנות.
הקשבנה.
החינוך אך ורק בידכן.
וטובת הילד היא טובתכן.

היא טובת

כולנו.

---

לידה בבית
חינוך בבית.
משחק בבית.
חירות בבית.
הווה בבית.

להרגיש בבית.

---

באיזה גיל את חושבת שנכון להוציא את הילד מהבית?

שלושה שבועות?
שלושה חודשים?
חצי שנה?
שנה?
שנתיים? שלוש? חמש? שבע? שנים עשר?


---

על פני להביא ולהמשיך את המסורת האלימה - הכופה את דעתה, ותהא דעה זו צודקת ומנומקת ומאחוריה אקדח, או שמסדרונות הצדק שמעקות הגזוזטרה עשויות מגדילי צדק המותכים על מפרקי גיבנות האשמים והקרבנות -

שיתוף פעולה.

וטוב אם נתחיל לשתף פעולה עם תפקידנו כהורים, וכל אחד יתבונן בהורותו, בטובת הילד ובמשמעות העמוקה שיש למשפחה בחייו.

ואם מישהי או מישהו מתקומם למקרא הדברים,
טוב אם תעלה התקוממות,
והקוממיות תבוא לידי ביטוי בעד הילד ולא נגד מילים שמסרבות להרפות.

שכן - ההורות היא באחריות ההורים,
ובאחריות ההורים גם כל צרור המפתחות
המשתלשל ממפתחות החינוך;
הלימוד;

הבטחון העצמי והשקט הנפשי;
התפקוד, היכולת להתבגר ולהתגבר;
ההשתלבות אצל חברת בני האדם;
התרומה לחברה מבלי הקרבה אלא מתוך עצמאות;
ההכרה עצמית וההתמקמות בחברה;

וככל שננסה להתחמק מאלה,
כך נשקע בחול הטובעני של הצביעות
וההשתבללות אל עמדת הקרבן, הצודק, ו
המקבל תשומת לב, על פני לתת תשומת לב.

---

שובו הביתה, אל המשפחה.

אחר כך נדבר על קריירה.

---

תודות

יום חמישי, 10 במרץ 2016

דעא"ש

ובעודי צועד מעדנות,
טיפות גשם זעירות
בלתי נראות
עם רוח קלה
דוקרות לחיי
מתחת עיניי,
היכן שהזקן אינו
ובא אצלי בין המחשבות
התמקם לו
גוליבר
וטיפות המים הדוקרניות
הפכו לחניתות
הגמדים הגיבורים

וחייכתי פנימה

כששמעתי את אלוהיי

מציין
זה דעא"ש.

שלוש הערות: אביב; פריחה; קידה שעירה;

שלוש הערות:

אביב
איתרא מזלנו (של האביב ושלי), ונולדתי אל קראת פורים, אי אז, לפני חמישים ושבע שנה.
ומכך שלידתי – באביב.

ולפיכך, עם כל כמה שהחורף מכה בי את החיוניות ואת שמחת ההגשמה שזו העונה המועדפת עלי,
נמצא האביב מתעדף אותי ועונה זו מקבלת את פני, כאדם, בהתחדשות, פריחה, לבלוב והנצת הבראשית האפשרית.

תשורת תשוקת בראשית.

פריחה

שנה האביב הזה, והביא עימו את האור
ועבר כל גבול. האביב. מעבר לכל דמיון.

שהאביב מתבטא בלבלוב העלים ובניצנים
ובפריחה עצמה.

והשנה,
הפריחה עושה לי פריחה בלב.

לבי
מלבלב.

קידה שעירה
נמצא הצמח המבורך הזה, מעניק באמצעות מיצוי פשוט של פרחיו הכוונה אנרגטית מדויקת בתהודת התדר שלו.
הכוונה זו מציעה – עמידות; תוקף; יציבות; תפקוד בכל הנסיבות; היכולת לפעול נכון; קור רוח; סבלנות וסובלנות; הנהגה ובעיקר הנהגה עצמית; בטחון עצמי והסכמה למתרחש.
בהיבט הגופני - השימוש בתמצית זו עשוי לאזן לחץ דם; מתח בשרירים וקשיי הירדמות ושינה.

!The Israeli rescue essence

כך ש...

באביב הזה.
עם הפריחה הזו.

נמצאים עדרי קידה שעירה דוהרים במורדות הרי נפתלי,
עמק החולה וכל אצבע הגליל,
והריח משיב נפש, והמראה מלבב עיניים,
וכל מי שמעוניין לחוות התעלות אל מחוזות החסד ושווי הנפש, שוויונה, מנוחתה ושלוותה, הסכמתה להנחית את הרוח אל נחת הרוח ועדנת הקיום, מוזמן לבוא אל אצבע הגליל ופשוט לטייל בינות לקידה, ואם במקרה איזה מישהו נפל, או נבהל, או נעלב, אם ייקח פרח צהוב אחד של הקידה - וישים על הלשון.
פלאי פלאים.
וגם  אם ככה סתם, יימצץ איזה פרח בינות לשפתיים אדומות, עשוי הפה הזה, השפתיים האלה להעלות חיוך של שביעות רצון. והחסד לעולם שורה.

לקידה, נָקוּדָה.






יום שלישי, 8 במרץ 2016

שלוש הערות: ייאוש; יום האשה; ווטו

שלוש הערות:

ייאוש

 "עזה בדיכאון: צעירים ברצועה מתאבדים בגלל הייאוש  בעוד חבריהם ביו"ש נוטלים סכין ומחפשים יעד לפיגוע בדרך ל"מות הקדושים", צעירים בעזה שמים קץ לחייהם בדממה. ברצועה מדברים על מכת התאבדויות מתרחבת, שגם אזהרותיהם של אנשי הדת לא מצליחות לעצור. "


והדם הזה ניגר גם על ידיי.


יום האשה

ליום יש אשה ולאשה יש יום
כאן גבר אב-סב-בן פותח חלון
ישמעו ההרים זעקת השוויון
יבבת הפעוט שלרגע יתום

שלרגע אחד או כמה רגעים
יומיומ תינוקות מתייתמים
אין לם אמא ואין לם אֵם
ומה שיש זה בעיקר מה שאין

חסרת ישע אשה יפה שכמוך
אשליית אמהות מתקדמת
לבד ועזוב ועצוב לך הילד

הגדלת לרחוק אשה שכמוך
בהזנחת ילדייך והנפש שלווה
יש שוויון לגברים ולכל המשפחה
 


ווטו

"הווטו בסכנה: אובמה מתכוון לפתוח ביוזמת שלום"

משמר הווטו מתפורר.
החיילים עייפו.
הכותרת הזו מדויקת עד אימה.
שכן, הווטו האמריקאי, הוא הוא כיפת המגן של הבנ-ימין.

בצל החרדה הקיומית של האיש, אם יש דבר מחריד, מבעית
והוא הוא האיום הקיומי של ישראל כמדינה –
הרי זה השלום.


והווטו מנע את זה עד עכשיו.
והווטו בסכנה.

איום ונורא.

יום שני, 7 במרץ 2016

שלוש הערות; אווירה; דיני נפשות; שתיקה

שלוש הערות:


אווירה

יש עניין של אווירה.
ויש אווירה של טרור.
ויש אווירה של התלהמות.
ויש אווירה של אין גבולות.
ויש אווירה של זילות בחיי אדם.
ויש אווירה לא טובה והדג מסריח מהעתון.

וכאשר זו האווירה - ברמת ההתלהמות של אנשי ציבור, חרחור מדון וריב על ידי חישובי משחקי הכס, מישהו פה חסר אחריות.

הנהגה של מדינה לא יכולה ולא מתבקשת רק להנהיג בתחומי הסכנה, הדאגה והאלימות - שבמלחמות אנחנו שורדים.
ולעת שלום אין.
אין שלום בית.
אין שלום בית יהודי.

איך נעשה שלום עם בני דודנו, אחינו לצרה הזו, החיים על פיסת האדמה הספציפית הזו.

ובכך מר בנ-ימין נתניהו - הנך כישלון חרוץ למדי, שכן חריצותך מופנית אך ורק החוצה, בעוד בבית פנימה, הכיאוס מותיר אותך על כיסאך בשם הטרור.


קח אחריות.
ספח את יהודה ושומרון.
ביד קשה חנך את הפלשתינים האלה להיות אזרחים סוג ב'.


יש אווירה.

דיני נפשות

כאשר הדם מותר והנפש יוצאת חולה - ופעם אלה הימניים שנפשם חולה ופעם אלה השמאלנים שהינם חולי הנפש.

מובנת התפאורה והקלות המונגשת לקחת נפש אחרת,
לחתוך חיים בגוף החי כאשר למשל -
דין ודברים בין אחיות מסלים עצמו לדיני נפשות
רצח באווירת הפקר -
ועכשיו, רק הנרצחת נחה על משכבה בשלום.
כל השאר לא.

אלימות התקשורת בדרכה ונכונותה לזעזע,
שווה בדק בית.


שתיקה

משפט השטנה המתוחכם מבית מדרשו של גבלס: "אף אחד לא ישתיק אותנו" נישא כלפיד ברחבי הגלובוס, כל פעם על ידי פשיסט אחר.

אמר רבי עקיבא: סייג לחכמה שתיקה – שנו רבותינו -
גם אוויל מחריש חכם ייחשב.

וזה לאגף הימני השולט כמעט ארבעה עשורים, כמעט לבדו ועדיין מציג עצמו כקרבן השמאל.

הגיע הזמן שקצת תשתקו באמת.
מבחירה.
אולי אווילות תיחשב כחוכמה.


יום ראשון, 6 במרץ 2016

שלוש הערות טקס; מוסד; ממסד;



שלוש הערות:
טקס

האינפנטיליות, כשהיא בסיסית, משפיעה גם כאשר היא נעדרת מהמודעות האישית והחברתית.
כלומר, טקס, הוא דבר חשוב על מנת לאפשר לנפש להתחנך, לחנוך עצמה, לציין לעצמה בטקס כזה או אחר את היותה כזו וזו,  מוכנה, ראויה, מתחייבת, שייכת וכן הלאה...
טקס אם כך - מראש - הוא עניין ילדי.

ולפיכך, האינפנטיליות היא הבסיס לשליטה של הממשל והמשטר ואפילו החסד מניח כנפיו הרחבות על הטמטום הבסיסי, כאג'נדה נאה לפרוש עליה את זרעי העתיד.

מוסד
ולפיכך עדיין מתחתנים, אבל מדגישים שבנישואים האלה, הבעלות היא הדדית, המחויבות היא הדדית - והכזב גם הוא הדדי.

כי בפועל - אין בעלות. יש בחירה.

ממסד

מוסדות ארכאיים ששולטים בחברה ביד רמה באמצעות האמונה האינפנטילית, מאבדים מכוחם.
לא כי הקהל פסק מאמונותיו בטקסים ובבעלות אפשרית לעת נישואין.
אלא, כי הילדים עוברים למצב חדש.
הילדים מתבגרים.
ועוד מעט, לא רחוק היום, בו יהיו הילדים מספיק
בוגרים על מנת לא לפנות כלל למערכת הבריאות, החינוך והמשפט.
הקטנת החיכוך עם הממסד מתבקשת.
והממסד יחזור למקומו הטבעי, לתת שירות.

והילד שבי ובך, טוב אם יתגייס על מנת לדלג קלות מעל גדר האבן, בבואנו להריח מעט קידה שעירה.