יום שני, 21 במרץ 2016

שלוש הערות: זייד; עייפות החומר; מדבר;

זייד
בכל פעם שמזדמנת נסיעה בכביש הבקעה,
מופתע הזיכרון מדיוק ידיעת הדרך הזו
שנחרשה במשך חמש שנים פעם בשבועיים שלושה.
ותמיד נעצר מעצמו הרכב בחנות הגדולה
שהתחילה כחנות הירקות בה קנינו את מזוננו, שם בעוג'א,
חנות שהוקמה על ידי זייד ואחיו, שבאו מחברון
והתיישבו בעוג'א על אם הדרך אי אז בשנת 2000.

חיבוקים ונשיקות ומה נשמע ורוצה קפה?
וכמה ילדים לך? וכמה לך? ולי כבר שני נכדים
ומה שלום כולם, וכל האחים ביחד, עובדים, מתרגשים,
ורכישה סמלית של איזה קומקום או משהו, ועושים לי מחיר...
ונמשכת הדרך,
לבבית הפגישה עם זייד ואחיו.
אלה החיים.

עייפות החומר
נקרעה גומיית הקשירה לגגון, עייפות החומר,
עף תיק מהגגון
מאחור אוטובוס מאותת ומתריע
ועוצר על יד לאמור
עף תיק מהגגון

ומאחור חברים מביאים את תיק
שנאסף על ידי זרים גמורים
שהמתינו לבואנו.

ככה, בלי להכיר,
עייפות החומר לעתים מגלה אנושיות חיננית.


מדבר

כשהנפש סוערת.
אין כמו מדבר.

קורטוב ואדיות אכזב,
פריחת החומעה הוורודה החמצמצה שתהודתה תהודת רחם,
מליחות המלוח הקיפח הממס צריבות ונוקשות מתגבשת,
פריון הצלף ואהובה אינטימיות קור הליל וחום הצהריים.

כאן נמרים ואריות, דובים ושאר חיות
ואדם
נפשו
נחה הרוח נדם.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה