יום חמישי, 3 במרץ 2016

נדבר?

אם נדמה לך שבחינוך הביתי או בחינוך והלימוד הביתי ההורים "מקריבים" משהו, או ש"לוקחים אחריות מלאה".
אם נדמה לך שצריך להיות אמיץ כדי לבחור בדרך החיים הזו.

אם חשקה נפשך להאמין שבחוץ, יש כאלה מומחים, אנשים טובים כולם משכמם ומעלה, שירפדו את ילדיך בביטחון עצמי,
אמון בחיים ושמחה, ו
שזה לא הזנחה פושעת לשלוח ילד
בן שלושה חודשים אל הפעוטון.
אם לא שלושה חודשים אז חצי שנה,
או שנה,
או שנתיים,
או שלוש; שש; שבע....
אז זה בסדר?
להזניח את ילדך אצל אדם
שמזניח את ילדיו אצל אדם אחר,
ובכלל
להזניח את ילדך בתוך גדרות השבי,
גטו החשיבה המיותרת, הטיפשית,
המיותרת כל כך,
להזניח את הילד בשדות זרים
על פני להניח לו להיות הוא עצמו בביתו.

אם אינך חושב שמשחק הוא הוא הלימוד הנדרש היעיל והקוהרנטי לגיל הילדות,
שכל הגורים משחקים.

אם סבלנות היא הבעיה, או חוסר בטחון שלך כהורה, או כל מיני הצדקות שכולם תירוצים והצדקות.

אזי כדאי
שנשוחח על דרך החיים הזו.
מפתחות החינוך והלימוד -בידיך.

שדרך החיים החל"בית (חינוך ולימוד ביתי), מאפשרת לילד לאכול כל יום עם משפחתו שתיים או שלוש ארוחות.
מתי בפעם האחרונה אכלתם כל המשפחה?

וכל מה שאתה יודע על דרך החיים הזה שגוי מראש, במיוחד כשאתה מבקש תוצאה,
כי אז אתה חוטף תוצאה לא צפויה -
תואמת תחושת בטן -
נוקאאוט לכל שיטת חינוך ולימוד,
מכל בחינה.


עכשיו מה?

נדבר?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה