יום ראשון, 24 באפריל 2016

רואה?

לעת שיבולת אביבית
ובא אֵלִי
לפסוח לדלג לרגע להניח
להריח
את פרחי הבר
ואת פרחי המחר
לבד
רק הננו.
הנני להציג - הנה ני

לעתים מהומת הלבד
לעתים אבקני אתמול
במעופם אל החיים
ורוח הדברים נושאת אותות ומילים

והאדם צולל אל מה שקדוש
ומה שמעל ומה שכחול ומה שחול
הבטיח לעצמו ה אב ה רם
צאצאים אשר על שפות כל הימים

אז ככה, עם כל העם הגדול הזה
אשר ישכון לבדד.
לבדד ישכון עם

וערוצי אכזב מייחלים לשטפון
יבוא ישטוף הדם

קרע ים סוף אותות ומופתים
ומעשי ידיו נספים
ואנחנו אומרים שירה.

לבד. אחד אדם לבד.
ישכון לבדד.
וטוב כך
ניגון המיתר נח.

והדממה.
את

רואה?






יום שישי, 22 באפריל 2016

הבריאי

כאשר את מזניחה את הבן שלך,
או את הבת שלך,
לא מיניקה, לא מגנה, לא נוכחת.

כאשר את מתרחקת מהבן שלך
או מהבת שלך
לא אוהבת, לא מגבה, לא מאשרת את נשגבותו/ה

אל תתפלאי אם ירצח את בת הזוג שלו
ברגע שהיא תנסה להרחיק אותו מעליה

אל יהיה הדבר לפלא כלל וכלל,
אם בתך תחווה הטרדות מיניות

כקרבן פוטנציאלי
מה שילד מוכן לעשות לקבלת תשומת לב

כאשר את משלחת את בנייך מעבר לגבולך
מעבר לגבולם.

כאשר את משלחת את בנותייך אל מעבר
לגילן.

אל תתפלאי על קנאה וקנאות ורשעה ורשעות ואלימות

אל תתפלאי על היעדר אהבה אימהית
ועודף תשומת לב מבחוץ.

---

את, אמא יקרה

הגיע הזמן שתיקחי אחריות

כי הילדים האלה לא צריכים אותך בכלל
כשאת ככה. זונחת. לא קשובה.

זה לא נורא כמו אונס מיני
זה לא נורא כמו כליאה במרתף

אלא זרעי אלימות מבוהלת
חרדה מתפנקת אל רודנות בלתי מתפשרת.

אימהות חרדתית היא מחלה חברתית.

הבריאי.





יום שלישי, 19 באפריל 2016

הא לך סבא

הא לך סבא
בעוברך ובך ילד קט עיניו נשמת הבריאה אליך מחייכת
העלה בו חיוך תן בו מבט שכולו טוב והרבה שמה חסד

שזה מפגש נשימה בנשימה ולמרות שאתה לא רואה
הוא כן. עדיין - הילד, התם, הזר, בן האדם, הזולת הזה

הא לך סבא
מה תאמר וממילא הכל כפי עונות השנה כפי עונת המחר
ומה לומר נותר מלבד שוב מתייצב השכל הישר

שזה מפגש עם תומת הבריאה, החיים המלאים יש וכן
אי אז זכור איש זקן עיניך היו הנוצצות אל חיוך סב וחן

הא לך סבא
וקמטי מצח וחיצי גבות וחריצי זוויות העיניים
שהביט בך הקוסם וידעת שיש אלוהים בשמיים

ועכשיו מה תוכל להציג אל הילד הקט שעובר חיש ביעף
רק מבט מלאה חסד ואהבה וחיוכו חַלֵב להבת לבך הנִטָף

הא לך סבא
כל המרימים כתף בלא מובן או הסכמה
זה הילד הקט התלוי על אמו מביט מעבר לכתפה

והחיוך האפשרי של קצוות האינסוף
מבט נקי וזך וטהרת התום שלא יחלוף



מנגלה היה רק חלוץ

ואז אדם מגלה שהוא חולה.
במחלה.
בסרטן.
ומי מבשר לו על זה?
הרופא.


---


כאן מתחילה ההוצאה להורג המשולבת
של מערכת "הבריאות" בחסות חברות התרופות.
של החברה הסובבת, במעגלים החברתיים הרחבים כאיזה רשרוש חברתי המצקצק, שמעת שהוא חולה?
כן.
בסרטן.

ואפילו של החברה הקרובה.
היקרים ביותר נחרדים. מגיבים בבהלה גדולה ולמרות שנדמה להם שזה בגלל מחלתך, זה לא.
הם מאוימים מבוא המחלה אל קרבתם.
המחשבה העיקרית איננה אתה.
היא "אני".

והדרך סלולה, ואתה נושא את הצלב על גבך ועובר בעולם ציני ומבוהל, עולם מפוחד ומאוים של חברה חולה בבסיסה – שהרי מחרבת את האדמה עליה נמצאת ופוגעת אנושות באוויר שבניה נושמים ומזהמת את המים.
ואתה, עולמך חרב עליך אט אט.

והנך מוסר את עצמך לתלייני הבריאות המודרניים, סוחרי סמים מתוחכמים, בעלי מוח צר דיו על מנת לעשות מח-קר, שאין להם שום מושג מי אתה, ומי היית ולאן פניך ולאן אחוריך.

והם כבר יעשו עליך ניסיונות, עם סמי מרפא, רעלים רפואיים שפוגעים אנושות בבריאותך.

וכל זה
מיותר.

---

מעטים מסרבים לשתף פעולה עם ההליכים הרפואיים הנוראיים האלה, עם הרופאים האלה שהם בפועל מנהלים ומאיישים את מחלקות ההוצאה להורג של חברות התרופות.
וחברות התרופות מממנות מחקרים על כאלה שממילא אין להם מה להפסיד, כאלה שמאמינים לרופאים והרופאים הטיפשים האלה מאמינים בתרופות.


בכימו תרפיה - בהקרנות -
בניסיונות להתאים תרופה לגוף החולה.


והאדם עובר את מסע המוות הזה אצל הטיפשים שמבקשים להשאירו בחיים, על תרופות אם ניתן - כמצוות חברות התרופות.

---


הימנעו.


תדאגו לקנאביס. לפחות את זה נותנים (וזה פוגע בהם אנושות).


טפלו בנפש. טפלו ברגש. טפלו בנטו.


---


מנגלה היה רק החלוץ.




יום שבת, 16 באפריל 2016

נטו

בראשית רשומה זו מניח הכותב אקסיומה על פיה הכל בסדר מראש. אין כל פסול במתרחש בהווה וגם אם עולים קשיים תסכולים ואף עוולות שנראה שלא ייסלחו אף פעם - הכל בסדר. הכל בחסד.

האקסיומה מגדירה את החיים כ
אושר צרוף (לאו דווקא רצוף),
ואת התקופה כ
הווה מופלא,
ואת המרחב - כגן עדן עלי אדםה,
לא גן העדן העתידי, המובטח, אלא זה הקיים,
המספק לכל האדם את התנאים לחיים מאושרים.
מלאים.
מסקרנים
ואף רצופים מכאוב וסבל שזה חלק מהעניין.

וטוב לזכור שאנו חולקים את גן העדן,
את החיים על הכדור הזה עם יצורים אחרים,
צורות חיים אחרות,
חלקן כלל לא מוכרות לנו ולא נראות לנו.

כך שגם בגן עדן היתושים עוקצים והנחש מכיש.

---

הדברים מובאים על גב תולדות הכותב, תולדותיו האישיים ועדיין ההתייחסות הינה כללית, לכל האדם ולאחד האדם.
שהרי מדובר באדם שאמו הורתו לוותה אותו אך ורק בשנותיו הראשונות וחווה אם כך חוסר גדול בהיבטים אימהיים בריאים, וחסדי ילדותו ניכרים בחריצי פניו
שלשנים יש קמטים ולאדם יש שנים.

ומתוך אי ידיעת אי-מהות בריאה,

למעט כאמור תחילת ההתחלה
ועד כמה משמעותית ההתחלה הזו
שהיניקה את הילד מחלב שדיה,
וכשהיתה בעבורו היתה במלואה,
וכשהלכה כבר נוסד בסיס בריא
ובגר בינקותו ומשם כותב.

שכל מה שחסר זו נוכחות אימהית בריאה.
ולפיכך היטיב לבחור את אם ילדיו.

---

עכשיו ברשותכן -

הנחנה לילדים - בבקשה.

---

יש טעות רצינית ביותר של אמהות "יודעות כל"
שלקחו את שרביט ההוראה ברצינות מיותרת,
לכאורה לטובת הילד והתפתחותו -    

 ו ל א     ה י א.

על פני לחנך את הילד ולדאוג לו למפגשים וחוגים ותעסוקה מבוקר עד ערב - הניחו לילד.

העסקנה את עצמכן.
לא חשוב במה. 

משהו שמביא שמחה. צאנה במחול.

הילד הוא חלק מחייכן.
הוא זקוק לנוכחות - לא למורה.
הוא זקוק לבטחון - לא לנזיפה.

ניכר ההבדל בין תכנית עבודה ולימודים מסודרת ועמוסה
לבין לימודי החיים כאשר את - האמא - הורתו
עסוקה במטלות חייך
שהן אכן קשורות גם בתפעול הבית והמשפחה,
ומשתנות על פי גיל הילדים
ושמחת הגילוי של היונק במשחקו,
מניחה לך שחרור הילד למשחקיו בעיקר,
כשהוא לצידך וככל שמתבגר מתרחק -
מהמנשא לזחילה ולהליכה
ולאט לאט הולך ממך יותר ויותר -
שחררי אותו.

מהות האי מהות היא שחרור.
שחררי את המורה שבך,
היי שלמה עם חייך
המחיזי לך חיים מעניינים ומסקרנים
ומלאי שמחה והילד הוא חלק מזה.

כאשר הוא צעיר מאוד בהחלט קורה
שהוא מביא את השמחה וטוב שכך,
שמרוב חמידותו הוא עשוי
לקבל יותר תשומת לב וכולם יוצאים נשכרים.

ובד בבד שחררי.
אינך יודעת כלום.

רק להגן עליו. לתת לו את התנאים הטובים ביותר -
על פי בחירותיו ובתוך תנאי החיים של המשפחה
שלא תמיד עולים בקנה אחד עם רצונותיו.

התבונני בו, אהבי אותו. היי קשובה -
ושחררי.

בתקופה זו -
משימת ההורות העיקרית היא
למידת החירות מתוך התבוננות בילד
אשר לשם הגנתו ובריאותו הנפשית
טוב יהיה

להקטין גירויים.

עד כמה שאפשר.

לא להוסיף ולא לכוון ולא לחנך ולא ללמד ולא שום דבר.
להיות.
נכוחה.
נוכחת.
לאהוב.
לדאוג להזנה וחיבוק וקורת גג, והגנה מפני זרים.

הניחי להכוונתך.
היא מתרחשת באופן ספונטני על ידי התנהגותך בלבד.
וזה גורף אם מסכימה לכך או לאו
אם מודעת לכך או לאו.

הריצה מחוג לחוג וטמטום הילד אל פעילות נכפית
אינה מיטיבה אתו ואינה מטיבה אתך.
בעבורו כך צריך להיות כי את אומרת.
בעבורך אין בזה יותר
מבריחה מאותו חלק בחייך שהוא את נטו.
בריחה מלמצוא שם את עצמך -
בריחה אל אימהות מוגזמת ובלתי אחראית.

הניחי לילד.

מצאי את עצמך.

---

עכשיו אם עולה כעס ותחושת אשמה ,
טוב לחזור אל הפתיח בבחינת הכל בסדר.
שכן מי שנגלה לו שהוא לכוד בתוך
המלכודת הזו של בריחה מעצמו
עשוי לאחר העלבון והאכזבה להתבונן מחדש.

ולראות שיש דברים בגו.
שעל פני שהילדים יצמחו לצד הוריהם, כמשפחה,
נוצר מצב שהילדים צומחים במקום הוריהם,
שנותרו בתפיסות ישנות של תוצאות,
פוטנציאל והאמונה המשעשעת מכל בדבר
נדבך על נדבך.

הניחי בבקשה לכל הידיעות והשיטות.

זו את נטו.
זה הילד נטו.
זה נטו.

---

אחד האדם






 

יום חמישי, 7 באפריל 2016

סקריפייז

והיה הזבח לעולה,
והקרבן לרודן.

אדליק משואה זו
לתפארת דיקטטורת הקרבן.

אומה חולה בחרדת נטישה.
זנחה את האל הטוב ואזרחיה תמימים


כשה מובלים אל הזבח
משיחיים לא משיחים


והשיח אסור על בניה
קחו תרופה


---


חרדים בחדרי חדרים מתחרדים
שמא טוב ושגשוג
שמא אהבה


סקריפייז ג'סט א סימפל וורד...


והרודן והבן ימין והזונה המואדרת להיות למלכה
הבה ונזנה אל כל תומת האדמה


וטומעתנו כלפי אחד כלפי שניה


יבוא אש גדול מפנים ויכה מזבחות אישיים
למי שהוא קרבן ומבקש אחר הסבל


לתת משמעות לחייו.




זמן חירות אנשים, יהודים קדושים ומשוגעים.


---


וזה נכתב לאורך הקשבה לשיר הזה


לקראת חירות ועצמאות

עוד מעט נרקוד על דם הקרבנות
ונעלה על ראשנו ביכורי ימים ועצמאות
החירות שלקחנו בשם אלוהים
להרוג ולכבוש להיות הצודקים


כך עצמאות ישראל בה מדינת היהודים
שניתנה בידי משפחת האדם בלי קשר לאלוהים
היא זיוף מפואר נחבא אל כלי פרגוד ומחיצה
אלימות ופשיזם יהירות ושנאה
והיהודי הקטן
שהפך לרודן.

---
חג שמח, הדליקו המשואות
אפשר יישרף איזה בית תינוקות
של ערבים מופרדים זו דרכו של הסמוט
החומד בית מוחמד למרות לא תחמוד


אם היה אלוהינו אחד, תפילה אנא שמור.
מעצמנו לעצמנו תן לנו מעט בינה, מעט שכל ישר,
לשוח ולשוחח לשיח ולהשיח כיצד לאמור
שלום ושגשוג ושמחה וריצת ילדים בכיכר
איך תחזור שוב יונה עם עלה של זית
ובני אברהם ישוחו גם בהר הבית.

יום שלישי, 5 באפריל 2016

שלוש הערות: מחבל; אפרטהייד; אימים;

מחבל

ילד בן אחת עשרה אינו מחבל.
וטוב שבית המשפט הבין את זה.

אפרטהייד

הבן-ימין והשוקדת מבקרים את פסיקת בית המשפט:
יהיה לנו שם של מדינה שאי אפשר לעשות בה עסקים. כך אומרים.

עכשיו יש לנו שם של מדינת אפרטהייד -
אזרחים סוג ב' וג' וד'.
מה את עושה בקשר לכך גברת שרת המשפטים?
והבן ימין?

אימים

פרקליט המדינה ונשיאת העליון משחררים קיטור האגף הפוליטי צעק עליהם, ראש הממשלה הפחיד אותם.

ערעור על פסיקת בית משפט כאשר הוא מובא כתכנית דוקומנטרית – הוא הסכנה לדמוקרטיה? כך? נשיאת העליון? כך? פרקליט המדינה?

שמא ערעור חופש הביטוי על ידי בית המשפט הוא שעשוי להעלות הרהור בדבר
השופטים עצמם, לא פסיקתם ולא בית המשפט.
השופטים.
אלה, שבירושלים.
שהרי גם פרקליט המדינה נושא עיניו לעליון.

אבינו, שבשמיים,
מה עם איזה שלום קטן, ככה
מבין המצרים אל החירות?
יש מצב?

יום ראשון, 3 באפריל 2016

שלוש הערות: אל; אל; אלוהה;


אַל

וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָּה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי. בראשית כב יב'.

---

כבר העלנו את ילידנו לעולה.
ועלינו אתם אל פסגות ההרים.
ועקדנו אותם, ונקשרו היטב.
והסכמנו בלב חפץ להקריבם על מזבחותייך.
על מזבחות החירות הסמויה.
על מזבחות הבלי הלמידה המערכתית.
על מזבחות הווה קיומם.
על מזבחות עצם היותם בזכות עצמם.

הנוכל להפסיק לשלוח ידינו אל המאכלת ואת ילדינו אל קרבותייך,
קרבות דמייך, ונפשותייך, ויקירייך, אלה המיותרים?
הנוכל להגן על ילדינו מפנייך?

השאירו את הילדים בבית.
חזרו הביתה הורים, שובו הביתה.
זה לא קל אבל
בחייאת

אל תשלחו ידכם אל הנער,
ואל תעשו לו מאומה.

---

אֵל

אלי מסתבר הוא אחד,
אלוהים מסתברים הם רבים;
רב העיר ורב הישיבה, רב המדינה ורב אלוף.

---
אלי, מסתבר הוא אחד.
ואלוהים הם בני אדם בהם מאמינים בני אדם.

אלי, מסתבר הוא אחד.
זה לא עניין של אמונה.

זה עניין של ידיעה. ידיעה מה ואל.

ואלוהים,
בצלמם ובדמותם.


אַלוֹהַה

כשאבוא יום אחד אל הוואי
ואביא מילותיי אל החן בעיני

נקטר מי רוויה סוכך מטיל צל
אלוהה, אלוה, אלו אל




יום שבת, 2 באפריל 2016

שלוש הערות: פשע ועוול; נורמה; הדין והחסד;

פשע ועוול

מותר לפשוע. זה בסדר.
לעתים, כשהציבור לא יכול לעמוד בגזירת החוק, נמצא הציבור "פושע".
קחו למשל את הקנאביס.
לאו דווקא מתוך הפעילות המבורכת של אנשים מסוימים.
אלא מתוך מעשי הציבור בפועל.
כאשר כחצי או שליש או רבע מהציבור משתמשים בצמח מסוים, אין גזירה שתחזיק מעמד.
ראו האלכוהול בתקופת היובש. והאלכוהול הוא סם מסוכן.
ממש.
---
יש עוולות חוקיות, למשל לשלוח ילד מחוץ לבית - בגיל שלושה חודשים; ששה חודשים; שנה; שנתיים; שלוש; חמש; שש; שמונה; עשר; וכל אחת תבחר מתי מתאים לעשות את העוול הזה לילדיה ומתי זה כבר לא נראה לה עוול.
והעוול הוא לחסר הישע.

ויש עוול שאינו חוקי. למשל אונס מיני. שימוש בשררה לניצול חסר הישע וכן הלאה...


נורמה

הנורמה מקבלת את האינוס כלגיטימי - אם חוקי (ילדים נשלחים מביתם יום יום), ואם לא - אינוס מיני.
כאשר אינו חוקי הנורמה כולאת את מעשן הקנאביס (בינתיים) או קונסת או עבודות שירות וכן הלאה, מכניס לכלא אנס מיני וכן הלאה.


הדין והחסד

עונש הכלא מעבר לקלון ולבושה ולהוקעת האדם מבחינה חברתית,
מוגדר כזמן בו האדם כלוא.
בתוך התנאים וההסכמות מצוין גם מתי "שילם" האדם על פשעו ועוולתו
מבחינת החברה.

משה קצב,
עמד בכל התנאים -
פשע וגרם עוול.
התנהג בהתאם לנורמה.
נענש על פי הסכמות החברה.

ראוי שישוחרר לביתו. זה הדין וזה החסד.


יום שישי, 1 באפריל 2016

סונטת הורות

כאשר האמנתי בחינוך הביתי
זבחתי לו מזבחות קרבנות
מצוות אלוהיי תפילת העלי
שלא אכשל בזוטות


שוב איני מאמין שאיני מאמין
חניכה היא מלת מלחמה
הביתה שבתי לפני שנים
כלומר למשפחה

כאשר האמנתי במשרד מממשלתי
שום דבר לא הניח קורטוב אחריות

נבערה בערות מבוארת בּוּרוּת 

כך רושם מילותיי אל ביני לעצמי
לטובת ילדיי לטובת אמונות
חינוך ולימוד משפחה זה הורות