יום שלישי, 31 במאי 2016

חינוך - הנחת יסוד

כאשר הנחת היסוד לכל נושא החינוך והחניכה היא טובת הילד,
ניתן להתפרש באופן לוגי, בשכל ישר, בשום שכל
לכל ההיבטים הנלווים לעניין זה.

כאשר הנחת היסוד מדברת על כך שטובת הילד
לא רק קודמת לטובת ההורה או המבוגר באשר הוא,
אלא נמצאת במדרגה נוספת, תועלתית למדי,
מכיוון שטובת הילד במדרגה הזו –
היא טובת ההורה, טובת המבוגר.


בכל פעם שההורה נוטה לחשוב שטובתו קודמת לטובת הילד,
טוב אם יראה נכוחה את טובת הילד – מחדש.

בכל פעם שיש לו להורה תירוץ טוב,
עולה לידי ביטוי הילד שבהורה,
שלא קיבל את המקום הזה,
שהרי מבחינתו טובת ההורה היא טובתו שלו.

לא כך הם פני הדברים.
לא כך היא רוח הדברים.

אחד האדם אומר לכל הורה באשר הוא,
לכל ילד הורי שכזה,
שהדבר הטוב ביותר עבורך–
טובתך האישית הגדולה ביותר,
היא טובת ילדך.

אז גם המבוגר שבהורה וגם הילד שבהורה,
כאשר מפנימים את הרעיון הזה
עולים שלב ללמידה קדושה
מהילד עצמו – מהי טובתו.

---
כל זה כל כך מובן מאליו,
שיש להסביר את שוב ושוב.





יום שני, 30 במאי 2016

מעניין


"פעם ראשונה שאני נתקלת בדבר הזה שאתם עושים פה, ממש מהפכה, מרתק ממש"... שטחה באוזני אחד האדם אשה חייכנית את התפעלותה ביומעיון השנתי של קהילת "באופן טבעי", בפארק הלאומי ברמת גן, בואכה הספארי, בית הסהר לחיות.

"הפך" ענה לה אחד האדם. "בדיוק ההפך" גרס.

"זה כמו טבעונות, אנו, הטבעונים כך הוא אחד האדם הזה, מייצגים את הבסיס, המצע עליו נבנית כל ארוחה, כולל טריפת חלבון מן החי, שהרי מה שטבעוני אוכל, אוכלים כולם. כמעט. זה המצע."

"מעניין" השיבה החייכנית, ובטרם הצליחה להוסיף עוד מלה, המשיך אחד האדם בנאומו היבש.
"ככה זה בדיוק עם החינוך.
החינוך לעולם מתחיל מהבית ונגמר בבית.
ולפיכך כולם מתחילים בדיוק מאותו מקום, אבות המזון הבסיסיים אם תרצי או אמהות החינוך הרדיקליות ביותר, השורשיות, החומריות, החייתיות במובן של חיים.

ומכאן שמי שמהפכן הוא מי ששולח ילדיו אל מחוזות ההזנחה הציבורית, מי שנאורה מכדי לחבב על עצמה את הפרשותיה והתענוג הבלתי רגיל של הקיום באופן כללי ומוצאת הצדקות לרוב על מנת שלא תהא מיניקה את ילדיה.

בל מקרה לא אנשי החינוך הביתי.
השורש לא יכול להיות מהפכן.

אבל ברשותך" פנה אחד האדם אל הגברת "נניח לזה עכשיו, עכשיו אנחנו בקטע של מפגש בין חברים."
ואמר לה - "תודה".
וקד אחד האדם ופנה הלאה.

מותיר אשה המומה למדי מתפלאת
על האירוע הזה.
שהתחיל כהזוי מבחינתה
והתגלה כמנכיח את קרקע ההתקיימות
האנושית כחלק בלתי נפרד ממשפחת היונקים
ומכל היצורים המאגדים חלקי חומר
להיות חיים.

---

תודות.

יום שבת, 28 במאי 2016

רשמתי לפניי



יש אלה שחייבים ממש להביא בפניך
את חוות דעתם עליך ועל חייך,
ללא שום בקשה או הזמנה מצדך.

משבחים או מוכיחים אותך - היינו הך.
שהרי עיקר העיקרים של השכל העקום הזה,
הנו הלבנת פניך או הסמקתם, גנאי או שבח.


---


לפיכך רושם לפניו אחד האדם הערה,
שישתדל עד מאוד לזכור שכאשר באה דמות
לומר לו דברי מחמאה או תוכחה,
או מחמאה כתוכחה,
או תוכחה כמחמאה,
ירשום את הדברים לפניו.

ואם יש בידו אף יוציא דבר כתיבה ונייר
וירשום ממש,
ובכל מקרה יודיע לה לדמות -
"רשמתי לפניי".



---


תודות




יום שישי, 27 במאי 2016

שכל ישר

שכל ישר, נתקל בבעיה לכאורה,
כאשר המציאות מביאה אל דרך חייו,
התנהגות שאין בה שום שכל ישר.

כאשר עולה הרצון לפגוע או ההסכמה להיפגע, השכל הישר – מתעקם.

שכן, אם יש עניין אחד שמצביע על אבדן השכל הישר הריהו פגיעה מכוונת באחר.
גם כאשר יש לזה הצדקה מלאה מבחינת הנסיבות.

שכאשר נמצא הברירה בין חייו של אדם אחד או חייהם של אלף איש, אפשר שהשכל יתעקם אל האקדח.
והאדם האחד, יוצא להורג.
יירצח.

אין בזה שום שכל ישר.
יש בזה לעתים כורח המציאות של החיים בחומר. החיים בחומר מחייבים הרג, מחייבים אלימות. מחייבים יחסים.

ובתוך היחסים יש טעויות ויש מחלות או
DISORDERS חוסרי תפקוד, חוסרי איזון, של התנהגות האדם בחברה, שכולה מצביעה  על יחסים פנימיים.
אין שום שכל ישר בפגיעה בגוף.
ואנחנו פוגעים בגוף.

אין שום שכל ישר בהקטנה עצמית, הקנטה עצמית, בקורת עצמית, חוסר קבלה עצמית – ועדיין אנחנו חולים בכל אלה.

אין שום שכל ישר ברעיון של בגידה.
אף אחד לא יכול לבגוד אלא בעצמו. ושם ודאי שאין שום שכל ישר.

ולכן גם כאשר בא עלינו לכלותינו הצורר הנורא ועולה השכל העקום הזה שטוען לצאת למלחמה, טוב לשים מאחור את השאיפה ואת קו האופק שמחזיר את הספינה אל נתיב השכל הישר.
כאשר יוצא למלחמה עד חורמה.
שכל עקום עד הסוף.

השכל הישר אם כך מייצג את החסד השלם.
את האפשרות היחידה להתקיימות. האפשרות שמניחה כבסיס לכל
שלווה שלום ואחווה בין כל הברואים.
זה הבסיס.

החלק הקטן שמתעקם מתוך השכל הישר נמצא על מנת לעשות מעברי חומר, אטומים ואלקטרונים ממקום למקום.

ולאלוהים – פתרונים.

---

ואז אנחנו שואלים את עצמנו מה טעם להם לחיים לעקם את השכל הישר לרבדי החומר?
שאז כאשר מתעקם השכל הישר אל מעשה שאיננו שכל ישר, פגיעה, היפגעות, יציאה מאיזון, נמצאת מתרחשת צמיחה.
אין הדבר הכרחי לצמיחה, אלא שכאשר זה קורה, מתחוללת לה התעקמות שכזו, ספיראלה, מעגל שעולה ומתרחב, מקיף ומאפשר את נוכחות החסד; נוכחות השכל הישר ברקע, כצו הגבול הבא לידי ביטוי כמוסר.
---

כל אדם יודע מתי מעשהו מוסרי ומתי לא.
ידיעה זו מסתתרת לעתים קרובות מאחורי פרגוד, הפרגוד הזה הוא בהחלט שכל עקום.

שכן כאשר אדם מתנהג שלא על פי צו השכל הישר, במובן של פוגע או נפגע, יודע זאת בלבו.
שאין פה שכל ישר.

לא בכדי עולה המלה הצדקה.
שכן הצדק, זה שחייב להיעשות ולהיראות
איננו אלא שכל עקום.

בדין, לכאורה יכול אחד האדם לראות בפסק דין שכל ישר, חסד שלם – "כך היו צריכים להיות פני הדברים – זהו צו מוסרי, המוסר שאני חי אותו".
ואחד האדם נוסף עשוי להרגיש או לדעת או לחשוב שאותו פסק דין הינו בלתי מוסרי לחלוטין.

ועיין שניהם יודעים שמתחת לוויכוח העקר הזה, נמצאת אדמת החיים, המאפשרת חיים לטורף ולנטרף עד בוא המוות.

---

לכן טוב לזכור שהשכל הישר, או הצו המוסרי, ידוע לכולם וכאשר אדם נחשב כפושע בידי הממלכה, על היותו מרגיש, על היות מתעקש להיות הוא, יודע בלבו, שהיות והממלכה מסכימה לפגוע בו בשם איזשהו עניין, הרי שהיא מצדיקה את הפגיעה ואיננה מתנהגת על פי צו המוסר והמצפון.
והוא, חירותו היא לא להסכים להיפגע ובכך לא להיגרר אחרי נפתולי עיקום השכל החברתי.

---

חמלה היא לדעת שכך הם פני הדברים.



קומי אמא

עומד אחד האדם בשערי האנושות ומתבונן
באונס כהיבט תרבותי, לגיטימי ומועצם.
האונס המקודש שמתבצע יום יום ביילודים וביולדות, תינוקות רכים, פעוטות וילדים.
מאליה עולה התבוננות על הכפייה של מוסדות הרפואה, הבריאות והחינוך.
על הרג מיותר של אלפי בני אדם באמצעות רפואה שכולה תעשיית סמים מסוכנים ואנשים תמימים שמאמינים שהם מצילים חיים בעודם מחריבים את מקדש הנשמה המקודש - הגוף האנושי.

---

כולם קרבנות, כולם צודקים,
ואין מושיע.

לא יהיה מושיע,
לא הגינוי ולא הביטוי,
לא הבכי הציבורי,
לא הכאה על חטא בידי נסיכים ומלכים,
לא כליאת האנס.

האונס נמשך ויימשך, יום יום.
שכן הכפייה היא אג'נדה
ולה הרבה מנויים.

---

קומי אמא.
עמדי מול הרופא שמפריד ממך את היילוד.
אל תניחי לאידיוט לחתוך את חבל הטבור מיד אחרי הלידה.
הגני על צאצאייך.
בגופך הגני, סרבי להזניחם החוצה, אל מוסדות שטיפת המוח וכליאתו. הימנעי משבילי האשליה בדבר ידיעת טובת ילדך – טוב ממך.
---

קחי אחריות אמא.
למדי סבלנות.
סדרי את הבית. ארגני את המשפחה.
זה מה שיש לך.
וזה באחריותך.
טובת הילד.

אחר כך נדבר על אונס מיני,
בהיבט תרבותי המשמר באופן נחרץ
את שלטון הקרבן בממלכת המעמדות הצודקים,
ועל הכאב והעוול, והטראומה וההעצמה הדרמתית של האונס המיני שבאה לעמוד במרכז במת הקרבנות.

ולילדים מספרים שהאונס שהם חווים –
לטובתם.

---

את יכולה לצעוק שוביניזם ופמיניזם ושרמוטות
וכל ההבלים הכוחניים שכולם התנהגות אלימה ומיותרת.
אבל את היא המזניחה את ילדייך בשם היותך קרבן, בשל ההטרדות המיניות והילדות העשוקה, בשל הסכמתך להיפגע, וזו מורשתך, ההסכמה להיפגע.

וילדייך אחרייך.
מסכימים להיפגע.

---

אחד האדם לא מסכים להיפגע, ונפגע.
נפגע בעל כורחו עד שמפסיק להיפגע.
וכאשר מפסיק להיפגע,
נשמטים כל טענותיו בדבר הזכות לפגוע.

---

אמא יקרה לך,
עלייך האחריות,
ואם יש לך איזו התנערות כזו או אחרת
מתפקידך זה, המובן מאליו, הפיזי,
טוב אם ענוותך תקדש את נשגבותך כבת אנוש
אל היותך יצור חי, ממשפחת היונקים,
בה תפקיד הנקבה טוטלי ומכריע.

והזכר, עם כל כמה
שמשליט טרור טריטוריאלי,
או מבטא את היבטיו הנקביים
לשביעות רצונך -

כעפר הנושק את מפתן ביתך.




יום שלישי, 24 במאי 2016

תקשורת משחררת

תקשורת משוחררת



התקשורת מאדירה את עצמה, 
להיות כבולה בתוך הגדרותיה ככלי.

כלי זה אם כך מבקש לעתים להשתחרר.

אז, דווקא בהיעדרה, 
היעדר הגדרתה והכלתה באופן מסוים – יהא אשר יהא,
עשוי להעלות  באופן ישיר ומדויק 
את מה שהנפש מסתירה היטב היטב,
מעצמה, 
בין קפלי הזמנים, מבראשית.

שהרי לטובת הימנעות מלגעת בנושא מסוים או ברגש מסוים
קם המערך הרגשי, חובק כל ומתעתע,
מסיט את ההגיון להיות מרכז הבמה, 
לכאורה - לב התודעה.

בעזרת היקשים ומסקנות,
תוך בחירת גירויים תומכים,
לאורך שנים,
מוצאת לה הנפש את הדפוסים המתאימים לה,  
להתעלם או לדלג מעל תחושת היסוד הזו -
 תהא אשר תהא,
זו שמנחה את כל צעדיה.

בניית התפאורה המתאימה,
למידת המילים המדויקות לשיחה
או לאיזה פן של יעילות וענייניות
כולם ניסיונות

להגדיר את התקשורת,
להניח לה דרכים לביטוי,
כך שהשיח יהיה מוגדר.

יש קושי בהגדרת השיח כמטרה.
כאשר לעתים, ולעתים קרובות,
ממילא,
המסר העובר איננו קשור למילים בכלל
אפילו לא לצלילים
המסר כבר שם, והוא עולה לנוכח מבט, או תנועת יד.
נובט מאליו. מבפנים.

תקשורת משוחררת אם כך,
תהיה המקום בו אני יכול להיות גם עצמי

אפשר שהשיח פחות יעיל,
אפשר שהתקשורת נוראה, זוועה,
והיעדרה מורגש אף יותר.

אלא שכאשר התקשורת המשוחררת באה לידי ביטוי
באופן אותנטי, ספונטאני, מה שנקרא לרעך כמוך
לעתים בהיעדרה ולעתים בדפוסיה
קורה,
שגם התקשורת הזו, המשוחררת
היא זו שתפגיש את הנפש – עם לב תודעתה,
להתבוננות מחודשת.

---
תודות.

יום שבת, 21 במאי 2016

הילד הוא החונך


הילד – הוא החונך.
חניכה הורית מתחילה בבסיס הידיעה הפשוטה שהילד הוא עצמי ובשרי.
מכאן השכל הישר מורה לי שטובתו של הילד חייבת להיות גם טובתי.
ומתוך שהתנאים, יש להם מרכיב חשוב ביותר להתפתחות האדם והילד,
הם תנאים שלכאורה מונחתים על הילד ועל ההורה המתחנך במערכת היחסים הזו.
הם במידה רבה באחריותי, הרי שהתנאי הזה – שהילד הוא החונך – הוא תנאי מהותי.

בבסיס אמיתות חיי של אדם התקיימה או הוחלטה החלטה,
זו שהניבה תפיסת עולם,
הטמעה מלאה של רעיון בדבר שהוא, האדם הספציפי,
כזה או כזה,
כי כך הוגדר מבחוץ בעיקר על ידי הוריו
ובתמימותו האמין להם
ועכשיו כבר לא יכול להאמין אחרת.
זה הכנר המוצלח שמגיל אפס בנו עליו מיתרים למכביר,
והוא באמת מוצלח,
וזה הילד שמגיל אפס הוא ילד רע. אין הבדל.
הניחו לילדים.


כולנו באנו לעולם הזה על מנת לשרת אותו.
מתוך שזה טבענו, ערבות הדדית
אהבה וחמלה
ובעיקר שכל ישר.
אין שום שכל ואין שום שכל ישר
בחינוך כפוי, בלימוד עוין ואלים
איך מתי איפה מה

אין שום תועלת בתרבות הגינוי.
לא נחוץ להגדיר ילדים בתוך
גדרות עם שומר חמוש בכניסה.
בתוך חדרים
בתוך מרחבי תפיסה אנרגטית,
או כל שבי אחר, נוח יותר או פחות,
ואפילו במסגרות פתוחות להפליא
אין שום צורך.
אילו היה טמטום החושים הזה
מניב שמחת חיים או אותות של צמיחה – ניחא
אולי היה בזה איזה שכל לשרת דווקא את הטמטום הזה.
הניחו לילדים.
הניחו להם ללמדכם – מה טוב להם.
כי מה שטוב להם – טוב לכם.

התפנקות תחת הכותרת כזה או כזו אני,
חסר/ת סבלנות או כל הסטה מהתחנכות ההורה -
איננה קבילה.
מי שחסר סבלנות שילמד ויפתח לעצמו סבלנות.

אין תירוצים.
מדובר בטובת הילד.
מדובר בטובת האנושות כולה.
שכן, הדור הבא,
בא.
ובאמתחתו נפלאות גדולות ללמדנו.
לחנוך אותנו להיות לו להורים ראויים.

שליחת הילדים על מנת שילמדו את הגננת להיות גננת
ואת המורה להיות מורה
זו איוולת כל כך מוחשית,
עד כי מופלא,
כיצד הורים אוהבים ודואגים לטובת ילדיהם,
מיטמטמים
עד כדי כך.
טובת הילד כבר נאמר וטוב לחזור על זה שוב ושוב,
טובת הילד היא טובת ההורה.
היא איננה טובת הגננת או המורה,
היא לא יכולה להיות.
אין תחליף להורים שנוכחים בחיי הילד,
אין תחליף אפילו להורים בהיעדרם,
גם כשהם לא נוכחים אין

למורים, לגננות, לפדגוגים –
יש
ברוך השם.

יום שישי, 20 במאי 2016

עור-בא-פרח

לי-בר-מן לא חשוב,
בן-ימין לא חשוב.
בו-ז'י לא חשוב.
לכל מלה יש תדר 
למלה של פוליטיקאי או של
שפת הכביש – הכובש והפוליטיקה
מייצגת בעיקר שקר.

גם של המחוקק שפועל לטובת עצמו כחבר כנסת,
גם של השר שפועל למען עצמו כשמשרת כוחות
שמשחקים בו כבובה על חוט,
גם של השופט אשר לעולם מייצג תפישה
המאפשרת כפייה ופגיעה בפרט
בשם חופש הציבור לשלוט
ולהיות כבן ערובה בידי כוחות כלכליים בעיקר.

כל אלה – לא חשובים.

---

יש רק דבר אחד חשוב.
יחסים בין בני אדם.
והתקשורת היא האחרונה לייצג
ולו חלק קטן ביותר של מארג היחסים.

---

מארג היחסים ביני לבין חבריי
שחושבים שאיבדתי את שפיות דעתי

ועכשיו המשוגע מדבר.


מארג היחסים בין הטורף והנטרף,
בין הבא בסכין וקלע לבין הבא בשריון וברובה
ומוודא.

---

ומבחינה זו, היחסים שם,
בקריות הממשלה הכנסת והכס לא שונים בהרבה
מהיחסים בכל ארגון אחר
בו הרודנות
היא הבאה לידי ביטוי כלפי חוץ

כשהכל עור-בא-פרח.
כאשר אותך
אוהב.


אתך.



יום שבת, 14 במאי 2016

השיבה הביתה, תקציר יום עיון מאי 2016

השיבה הביתה
חשיבות האינטימיות והיעדר האינטימיות בתוך תנאי הצמיחה של הילד, המבוגר והמשפחה כולה. מעוררת את קהל השומעים להעלות שאלות רלוונטיות ובתוך התשובות תעלה התייחסויות באותם נושאים.
אלה הכוללים מן הסתם בריאות, לימוד, חינוך, כפייה מתוך אכפתיות ומתוך כפייתיות המואדרת על ידי החברה למדרגה נשגבת.
ההתעלמות מטובת הילד - המתקיימת כחלק מהסימאון החברתי הכללי, כפי חרדתיות ההורות, כפי דתיות האידאה והאמונה בידע ובמדע וכן הלאה.

הזניית המשפחה והאינטימיות הבסיסית לידי הצדקות חברתיות אלימות,
הזניית הבריאות אל תפיסה מרעילה ורודנות הסמים המסוכנים מכל - בדמות תרופות,
כל אלה הם רק חלק מהפרדת האדם מביתו.

מהוקעת האינטימיות המשפחתית והפקעתה אל האינטימיות החוץ משפחתית, מטפלים, מלמדים, חוגים ושאר המשימות המוטלות על הילד – עולות בעיקר על מנת שלא תתממש אינטימיות מוגזמת. ובעיקר כי קשה לה לאם.

---

השיבה הביתה היא הצעה.
טייק איט אור ליב איט.

---

תודות

אב בחינוך ביתי, אוטודידאקט,
מורה חינוך ומרפא עממי.
אחד האדם.


 

עד כאב.

לפעמים מרגיש את שריר הגזענות נתפש.

לפעמים מקבל את זה בסלחנות ומחייך על המיקום המתבקש בתחתית סולם הנאורות, לעתים מרגיע את המצפון העבש בתירוץ המודעות - "לפחות מודע לגזענות".
אז, כפי אצל כל היבט פשיסטי - הרמייה העצמית מתחפרת.
אילו נקודות זכות לוקח אדם לעצמו? ובזכות מה?
קשקוש.
מושחז, ערמומי, מתחכם -
אבל קשקוש.

כאשר התגובה העולה באופן אוטומטי היא בוז,
בהיר ונהיר ששריר הגזענות תפוש.
חזק תפוש. לא מרפה.

---

כאשר עולה אבחנה שאין בה שום ערך או משמעות,
שריר הגזענות נחבא ולא מרים את ראשו.
גם זה קורה.

---


הדיוק הרב של מירי רגב מעורר ההשתאות.

שהרי על פני גזענות והאשמת האליטה בהיותה אליטה על דעת עצמה, היא מדגישה בענוותה הרבה שהיא משמיעה את קול הציבור.

מדויק לחלוטין. הציבור נשמע כמוה.
מדויק עד כאב.

---

הנה הנה הנה עולה הבוז לעצמי, 
שעדיין הנני מושך את מיתר הקשת ויורה את חיצי הלעג וההתנשאות אל קולו של הציבור ואל הנושאת אותו - על פני להעביר בעדינות הנכונה את הקשת על פני המיתר
אל הניגון המרומם ואל מחולות ההסכמה והאחווה.

אופס. נתפש. השריר.


---

מתוך הכתבה.

'לא באתי כדי שיאהבו אותי, אלא להשמיע את קול הציבור'
מסערת תיאטרון "אל מידאן", לאוהדי בני סכנין ועד למרד אליטת התרבות התל-אביבית: שרת התרבות והספורט מירי רגב סוגרת שנה סוערת בתפקיד, מתכוננת למאבקים שעוד יבואו ועדיין לא בטוחה אם היא רוצה להיות ראשת הממשלה הבאה


מקור ראשון
אריאל שנבל | 13/5/2016 13:41







יום ראשון, 8 במאי 2016

גן עדן

מי מאתנו אינו מטפל?
מי מאתנו אינו עוזר לזולת?
גם אם לא עם תואר "מטפל/ת". בפועל.
הקוסמטיקאית, הספר ולעתים האדם שעומד על ידינו בקופה, ואומר משהו מכוון, או תומך.

רצה המקרה והתמזל המזל הגדול בחלקי להיות כמדיום,
כמגשר או מקשר בין מי/מה שמדבר דרכי אל אחרים.

ובמפגש האחרון ברחובות, עד כמה שזה נשמע מוזר, הודגש לאוזניי הפנימיות, תוך דיבור אינטנסיבי במיוחד החוצה (הפעם באמת דיבר הרבה) שהמתאימים ביותר למפגשי "תקשוב" אלה הנם מטפלים, מודעים לעצמם, אלה שמתעניינים להיות מטפלים ואלה שמעוניינים להעמיק את הכשרת האיזון העצמי.
לאו דווקא אלה בעלי התואר אלא אחד/ת האדם שמתוקף חייו/ה מטפל/ת.


שכן, הכשרתי כמתקשר ומומחה לתהודות אנרגטיות ומבנים אנרגטיים, מתחברים באופן מובן מאליו אל היותי "הילר".
"הילר" - הוא המרפא העממי שבאחד האדם, עניין נלמד ומולד, שבאופן אישי - מאז ומעולם היה בכפות ידיי ובתבונת המבט.


---


לכן, כל מי שמטפל, בכל שיטה, כל מי שמרגישה שהטיפול הוא חלק בלתי נפרד מחייה, מוזמנים להצטרף אל מפגשים אלה, אשר בם נוכח ניגון האיזון כחלק מרכזי, הומור בא לידי ביטוי מעת לעת ומתגבשת קבוצת עבודה שמשמעותה קבוצה מטפלת.


כך, שבמצב התודעה הזה בו כל הנוכחים מתעלים אל רוח הדברים, התועלת המידית אינה מעניינת ואינה העניין.


אלא, מפגש של אהבה בו הנפש מסכימה להתפרש עוד אל מחוזות השתייכותה אל החיים.


---


גן עדן.


---


תודות


יום שבת, 7 במאי 2016

טובת הילד היא טובתכם הגבוהה

מבחינת הכותב והנאמר כאן רוב השאלות שנשאלו ההורים בכתבה הזו זזות הצידה ואין להן כמעט משקל מול עניין אחד:
ארוחות משותפות.


תסלחנה לי הצודקות ויסלחו לי הצודקים, אלה החיים על פי מידות החברה בת ימינו, כמו המייצגים האלה בכתבה המצורפת שעיני לא לחה ולבי לא נחמץ אל ההצדקות לדרך החיים הזו בה אינטימיות משפחתית נעדרת מחיי היומיום.


גם בחינוך ובלימוד הביתי יש כיום כל מיני מחנכות דגולות ומחנכי על שמנסים לשלב בין יתרונות האהדה המובנת מאליה מבחינה רגשית בעבור הילד ובין הנורמות המטופשות עם זיוף המדרג, הציון, הלימוד המובנה, מיצוי הפוטנציאל, וכל מה שלא משאיר בידי הילד את המשחק והעיסוק הספונטני.
ומדובר לפחות בגיל הרך,
בגיל שמחת הילדות,
ועד גיל ההתבגרות שזה יכול להיות שמחה בפני עצמו.

עם זאת, בחינוך ובלימוד הביתי לפחות חיים ביחד. אוכלים ביחד. יותר מארוחה אחת ביום, וגם אם נעדר ילד או מבוגר מארוחה כזו או אחרת האינטימיות קיימת.
וזה אבא ואמא יקרים.
העיקר. זה המושג "הביתה".
זה, הארוחה המשותפת זה הדבר האינטימי, הקבוע, ה"דבק" בין בני המשפחה הקשורים ממילא בקשרי דם.

חוסר האחריות של היעדר האינטימיות הזו בחיי משפחות, כנורמה, עומד לה לרועץ לחברה המודרנית, שכן זה אחד הרכיבים העיקריים להישארות האדם תלותי, ילדותי ומפוחד עד רמה של חרדתיות - כנורמה מבורכת אל תוך תפקוד ההורות.


דיכאון, חרדה, ניתוק, ריחוק, קנאה, צרות עין, אלימות, רכושנות, גזל.


כל זה נשען על היעדר אינטימיות טבעית של ילדים.
ילדים הנתפשים כמטלה נוספת על ההורים על פני להיות חלק מחניכת כל בני הבית.
שזה חינוך.
לעולם חינוך נוגע באופן אישי ובאופן משפחתי. כל בני המשפחה מתחנכים יחד. לחוד וביחד.
ניתן לומר שכל בני המשפחה "אזרחים שווים" בנושא החינוך המשפחתי, והתפתחות ממלכת המשפחה שמעולם לא היתה דמוקרטיה ועדיין מתבקשת להניח משקל חשיבות זהה לטובת הילד וההורה, כחלק מהמשפחה.

כי משפחה זה בית, וכשיש משפחה אפשר לחזור הביתה.

אפשר לחזור הביתה ולהיות בבית ולהרגיש בבית.

אפילו בתוך הגוף - משכן הנשמה, ניתן להרגיש בבית,
זה סוג של בריאות שחווייתו לא באה לידי ביטוי אצל סביבת הניכור והניכר.

והחברה שלנו, התרבות הנוכחית חולה.


---


עכשיו.
לחזור הביתה.
ואם אין לך "הביתה" לחזור אליו.
תתחיל לבנות.
וטוב אם לפני הבניה, תברר מה מתאים לך.
ולשם כך טוב אם תשנה את סדר הדברים, תאזן את רגשותיך ותתחיל לקבל את הרעיון הפשוט שנועדת ליהנות מכל רגע בחייך - לתרום ולהיתרם.


---


טובת הילד היא טובתכם הגבוהה.



















תמורה מובטחת

גיוס המונים
מי ימנה גבורות ישראל?
הכל צבא, גיוס.
הרי לא מדובר במלחמה בה מצטרפים ההמונים להגן, לא מדובר במגן. מדובר ביצירה, בריאה. בריאת בריאות בריאה.
ולכן הפניה ישירה -


תֵּן כתף
תן / תני / תנו כתף לאחד האדם הזה,
המתהדר אל שיתוף פעולה
לטובת העמקת והגברת הפיתוח והיישום של
דשן אנרגטי ופיזי ייעודי
לגידולים שונים
והצטרף/ הצטרפי/ הצטרפו לעבודת האיזון הזו
האישית והאנושית.


מה נדרש
הון. ממון. כסף. אמצעים. תנאים.



הצטרפות

מי שזה מדגדג לו ומעוניין לשלוח את לחמו (ללא גלוטן) כי תוך ימים ימצאנו...

מי שיש לו רצון
לתרום למיזם שייתן תמיכה בלתי משוערת לכל נושא גידול צמחי מזון וצמחי מרפא אורגניים, גם ברמה הביתית.
תרומה יכולה להיות ממון או קידום בכל דרך.

מי שזה עיסוקו (עדיף אורגני אך לא חייב): חקלאי, חובב גינון, מגדל גידולים ייחודיים: מסחלבים ועד אלוורה, ויש לו עניין ליהנות מפירות הדשן האנרגטי.

מי שמעוניין להיות חלק מהפיתוח, בבחינת מעקב ורישום והעלאת רעיונות, בבחינת פיתוח ייחודי לגידול האהוב עליו, לא חייב להיות איש מקצוע.

וכמובן - כל מאן דבעי. כל המתעניין.


@
info@zephyrseal.com

תמורה מובטחת

אחד האדם 
(וכל אשר אתו).