שכל ישר, נתקל בבעיה לכאורה,
כאשר המציאות מביאה אל דרך חייו,
התנהגות שאין בה שום שכל ישר.
כאשר עולה הרצון לפגוע או ההסכמה להיפגע, השכל הישר – מתעקם.
שכן, אם יש עניין אחד שמצביע על אבדן השכל הישר הריהו פגיעה מכוונת באחר.
גם כאשר יש לזה הצדקה מלאה מבחינת הנסיבות.
כאשר המציאות מביאה אל דרך חייו,
התנהגות שאין בה שום שכל ישר.
כאשר עולה הרצון לפגוע או ההסכמה להיפגע, השכל הישר – מתעקם.
שכן, אם יש עניין אחד שמצביע על אבדן השכל הישר הריהו פגיעה מכוונת באחר.
גם כאשר יש לזה הצדקה מלאה מבחינת הנסיבות.
שכאשר נמצא הברירה בין חייו של אדם אחד
או חייהם של אלף איש, אפשר שהשכל יתעקם אל האקדח.
והאדם האחד, יוצא להורג.
יירצח.
אין בזה שום שכל ישר.
יש בזה לעתים כורח המציאות של החיים בחומר. החיים בחומר מחייבים הרג, מחייבים אלימות. מחייבים יחסים.
ובתוך היחסים יש טעויות ויש מחלות או DISORDERS חוסרי תפקוד, חוסרי איזון, של התנהגות האדם בחברה, שכולה מצביעה על יחסים פנימיים.
אין שום שכל ישר בפגיעה בגוף.
ואנחנו פוגעים בגוף.
אין שום שכל ישר בהקטנה עצמית, הקנטה עצמית, בקורת עצמית, חוסר קבלה עצמית – ועדיין אנחנו חולים בכל אלה.
אין שום שכל ישר ברעיון של בגידה.
אף אחד לא יכול לבגוד אלא בעצמו. ושם ודאי שאין שום שכל ישר.
ולכן גם כאשר בא עלינו לכלותינו הצורר הנורא ועולה השכל העקום הזה שטוען לצאת למלחמה, טוב לשים מאחור את השאיפה ואת קו האופק שמחזיר את הספינה אל נתיב השכל הישר.
כאשר יוצא למלחמה עד חורמה.
שכל עקום עד הסוף.
השכל הישר אם כך מייצג את החסד השלם.
את האפשרות היחידה להתקיימות. האפשרות שמניחה כבסיס לכל
שלווה שלום ואחווה בין כל הברואים.
זה הבסיס.
החלק הקטן שמתעקם מתוך השכל הישר נמצא על מנת לעשות מעברי חומר, אטומים ואלקטרונים ממקום למקום.
ולאלוהים – פתרונים.
---
ואז אנחנו שואלים את עצמנו מה טעם להם לחיים לעקם את השכל הישר לרבדי החומר?
והאדם האחד, יוצא להורג.
יירצח.
אין בזה שום שכל ישר.
יש בזה לעתים כורח המציאות של החיים בחומר. החיים בחומר מחייבים הרג, מחייבים אלימות. מחייבים יחסים.
ובתוך היחסים יש טעויות ויש מחלות או DISORDERS חוסרי תפקוד, חוסרי איזון, של התנהגות האדם בחברה, שכולה מצביעה על יחסים פנימיים.
אין שום שכל ישר בפגיעה בגוף.
ואנחנו פוגעים בגוף.
אין שום שכל ישר בהקטנה עצמית, הקנטה עצמית, בקורת עצמית, חוסר קבלה עצמית – ועדיין אנחנו חולים בכל אלה.
אין שום שכל ישר ברעיון של בגידה.
אף אחד לא יכול לבגוד אלא בעצמו. ושם ודאי שאין שום שכל ישר.
ולכן גם כאשר בא עלינו לכלותינו הצורר הנורא ועולה השכל העקום הזה שטוען לצאת למלחמה, טוב לשים מאחור את השאיפה ואת קו האופק שמחזיר את הספינה אל נתיב השכל הישר.
כאשר יוצא למלחמה עד חורמה.
שכל עקום עד הסוף.
השכל הישר אם כך מייצג את החסד השלם.
את האפשרות היחידה להתקיימות. האפשרות שמניחה כבסיס לכל
שלווה שלום ואחווה בין כל הברואים.
זה הבסיס.
החלק הקטן שמתעקם מתוך השכל הישר נמצא על מנת לעשות מעברי חומר, אטומים ואלקטרונים ממקום למקום.
ולאלוהים – פתרונים.
---
ואז אנחנו שואלים את עצמנו מה טעם להם לחיים לעקם את השכל הישר לרבדי החומר?
שאז כאשר מתעקם השכל הישר אל מעשה
שאיננו שכל ישר, פגיעה, היפגעות, יציאה מאיזון, נמצאת מתרחשת צמיחה.
אין הדבר הכרחי לצמיחה, אלא שכאשר זה
קורה, מתחוללת לה התעקמות שכזו, ספיראלה, מעגל שעולה ומתרחב, מקיף ומאפשר את
נוכחות החסד; נוכחות השכל הישר ברקע, כצו הגבול הבא לידי ביטוי כמוסר.
---
כל אדם יודע מתי מעשהו מוסרי ומתי לא.
ידיעה זו מסתתרת לעתים קרובות מאחורי פרגוד, הפרגוד הזה הוא בהחלט שכל עקום.
שכן כאשר אדם מתנהג שלא על פי צו השכל הישר, במובן של פוגע או נפגע, יודע זאת בלבו.
שאין פה שכל ישר.
לא בכדי עולה המלה הצדקה.
שכן הצדק, זה שחייב להיעשות ולהיראות
איננו אלא שכל עקום.
בדין, לכאורה יכול אחד האדם לראות בפסק דין שכל ישר, חסד שלם – "כך היו צריכים להיות פני הדברים – זהו צו מוסרי, המוסר שאני חי אותו".
ואחד האדם נוסף עשוי להרגיש או לדעת או לחשוב שאותו פסק דין הינו בלתי מוסרי לחלוטין.
ועיין שניהם יודעים שמתחת לוויכוח העקר הזה, נמצאת אדמת החיים, המאפשרת חיים לטורף ולנטרף עד בוא המוות.
---
לכן טוב לזכור שהשכל הישר, או הצו המוסרי, ידוע לכולם וכאשר אדם נחשב כפושע בידי הממלכה, על היותו מרגיש, על היות מתעקש להיות הוא, יודע בלבו, שהיות והממלכה מסכימה לפגוע בו בשם איזשהו עניין, הרי שהיא מצדיקה את הפגיעה ואיננה מתנהגת על פי צו המוסר והמצפון.
והוא, חירותו היא לא להסכים להיפגע ובכך לא להיגרר אחרי נפתולי עיקום השכל החברתי.
---
חמלה היא לדעת שכך הם פני הדברים.
---
כל אדם יודע מתי מעשהו מוסרי ומתי לא.
ידיעה זו מסתתרת לעתים קרובות מאחורי פרגוד, הפרגוד הזה הוא בהחלט שכל עקום.
שכן כאשר אדם מתנהג שלא על פי צו השכל הישר, במובן של פוגע או נפגע, יודע זאת בלבו.
שאין פה שכל ישר.
לא בכדי עולה המלה הצדקה.
שכן הצדק, זה שחייב להיעשות ולהיראות
איננו אלא שכל עקום.
בדין, לכאורה יכול אחד האדם לראות בפסק דין שכל ישר, חסד שלם – "כך היו צריכים להיות פני הדברים – זהו צו מוסרי, המוסר שאני חי אותו".
ואחד האדם נוסף עשוי להרגיש או לדעת או לחשוב שאותו פסק דין הינו בלתי מוסרי לחלוטין.
ועיין שניהם יודעים שמתחת לוויכוח העקר הזה, נמצאת אדמת החיים, המאפשרת חיים לטורף ולנטרף עד בוא המוות.
---
לכן טוב לזכור שהשכל הישר, או הצו המוסרי, ידוע לכולם וכאשר אדם נחשב כפושע בידי הממלכה, על היותו מרגיש, על היות מתעקש להיות הוא, יודע בלבו, שהיות והממלכה מסכימה לפגוע בו בשם איזשהו עניין, הרי שהיא מצדיקה את הפגיעה ואיננה מתנהגת על פי צו המוסר והמצפון.
והוא, חירותו היא לא להסכים להיפגע ובכך לא להיגרר אחרי נפתולי עיקום השכל החברתי.
---
חמלה היא לדעת שכך הם פני הדברים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה