קנאביס, הסכמה לאושר

להיגמל מקנאביס עשוי להיות עד כדי יום של "דודא" - עצבנות קלה. וזה במקרים קיצוניים.

אין התמכרות לקנאביס, מבחינת הגוף הפיזי.

עשויה להיות התמכרות לקנאביס
כמו התמכרות לכסיסת ציפורנים
או התמכרות לסקס.

אלה, המתמכרים המקצועיים, יתמכרו למשהו ותמיד ימצאו למה להתמכר (רוב האנושות המערבית מכורה בדרגות קשות לסוכר ולחולי כרוני).

רוב אוכלי המזון המסוכר סובלים מרגישות יתר פתולוגית לעומת בני האדם שחיו לפני מאה שנה, מכל בחינה, כולל חוסר היכולת להתמודד עם תסכולים וקשיים.

המחיר של הטכנולוגיה, הנדסת הסוכר וצריכתו המוגזמת, היא היותו הסם הקשה ביותר המייצר צורך או אפשרות להזריק לווריד של הציבור את סמי המרפא לכאורה,
מה שמוגדר כתרופות הוא רעלים קשים ביותר - סמים מסוכנים ממש, שלא מוגדרים כך כלל.

אלה הסמים המסוכנים המצטרפים אל נזקי הסם הקשה מכל, סוכר.

---

הקנאביס אינו תרופה ואינו סם מסוכן.

הקנאביס הנו צמח מופלא אשר מתחבר לתופעות טבעיות שמתרחשות בגוף עצמו ממילא, והוא מאפשר איזון במגוון רחב ביותר של נושאים בריאותיים, גופניים ונפשיים.

מקרי קיצון בהם משמש הקנאביס כזרז להתפרצות חוסר תפקוד ואיזון נפשי, מהתקף חרדה ועד כניסה לאפיון פסיכיאטרי כדיסאוריינטציה נפשית (על פי המקובל) אינם קשורים בקנאביס עצמו אלא בחוסר איזון שמבקש להתפרץ וימצא איך בכל מקרה, ולפסיכיאטריה עדנה.

הקנאביס לא מעורר בשום צורה אלימות, פגיעה באחר, שכן הצמח הזה כולו שכל ישר.
הוא מייצג את הפן הנקבי, את אמא אדמה, את כוחה של האם הגדולה, הפריון, הבריאות והחיים,

בריאות שעיקרה בטחון עצמי המגובה באהבת אם.

וזה מעלה ומחדד את היכולת לריפוי עצמי.

הקנאביס ממילא כבר השתלט על העולם והוא מאפשר חיים שפויים יותר, מתחת לרדאר התקשורת,

שהיא המייצגת הגדולה ביותר לטירוף הסוכר,

להתמכרות לאירועים ולדרמה,

להשטחת כל רגש שאיננו פחד,

מותחת ומפתחת את רגישות היתר האנושית

להקצנה המשרתת את חברות התרופות

ואת משחקי הכס הפוליטיים.

יחד עם זאת, על ומתחת פני השטח, בחיים עצמם,
מתרחבת השפעת הקנאביס תוך שהיא שומטת, בפועל,
משחקני הכותרת את היכולת להשפיע באמת על חיי ההמון -
החיים היומיומיים.

הקנאביס הוא אחד האמצעים היעילים ביותר

להשבת אהבת האדמה והאדם,

בהיותו מאפשר

הסכמה לאושר.

זה כל שנדרש.