יום ראשון, 31 ביולי 2016

גם אלימות

שאילולא הגוף היה מוציא את חילותיו והורג ומחסל את העמלק התורן, חיידק או וירוס או כל מי שבא לכלותו, לא היה שורד תינוק את שנת חייו הראשונה.

ובמלחמות הגוף אין רחמים, המלחמה מוחלטת, סופית אין בה שום שיקול אלא לכרות את ראש הנחש.

אלימות גרועה מאלימות הנאצים בבואם לחסל את החיידק היהודי.
אלימות גרועה מאלימות הרצח והאונס.

---

שאילולא היה השורש חודר פנימה אל האדמה, פוצע בה את דרכו ומתקבע בה, מוצץ את לשדה, מייבש את מימיה, לא היה הנבט מפלס דרכו מעלה, ולא היה אף לא שיח בעלוותו ולא עץ בנופו.
לא פרי ולא ירק.
ואין חיים על פני האדמה.

----

שאילולא היו חורצים המים את דרכם מטה, אל הים, אילו לא היו מפולות הבוץ האלה חלק בלתי נפרד מנסיעת האדמה אל איזונה.
לא מחזור המים ולא דבר היה על הכדור הזה.

---

שאילו לא היו מתפרצת הלבה מגרעין הכדור אל מעטפת חיה זזה ונושמת, לא הרים ולא גבעות ואין מי שידלג מדרונות.


---

שאילו היו מעמידים למשפט את מיליארדי הזרעונים המכים ללא רחם במעטפת הביצית, מתישים אותה ולבסוף אחד נכנס ומפרה.

---

שאילו לא חודר הזכר אל הנקבה למען פריון.


---

שאילו לא אלימות.
הרי לך בובות פורצלן חסרות מבט,
חיוורות ומוות הוא הבשורה בסלסילת צדקנותן.

---

גם אלימות אהובה.
גם
אלימות.



יום שבת, 30 ביולי 2016

הילד

כאן, במאמר המצורף יש את ליבת החולי החברתי, הכלכלי והאישי של האדם במאה העשרים ואחת.

וטוב לקרוא ולהבין עד כמה גדול העיוות.

לא. פרופסור יובל. הנך טועה ומטעה.

אין לשבח ילד על הצלחה, זה נכון.
אבל גם לא על מאמץ.

האמונה שיש להתאמץ משרתת היטב את האצילים,
את הפאודלים.

שהנתין יתוגמל בגין מאמץ. כדאי.

אבל הילד לא הנתין שלך ואתה אביו לא האציל שרודה בו.

אין לעודד ילד למאמץ. אין לשבח ילד על הצלחה.

יש לאהוב אותו, ולתת לו את הבטחון שבכל מקרה הוא אהוב.
זהו. כמה שיותר.
לא הפוטנציאל; לא המאמץ; לא ההצלחה; לא הכישורים -

הילד.

---

מה שמסתתר מאחורי השבח בגין מאמץ הוא בוז בגין אי מאמץ.
וזה מתכון ברור, כשאתה ממליץ לשבח כל משהו, רבים מתחילים לבוז על היפוכו.

ולכן, לא לשבח ולא לעודד ולא להקטין או לבוז
רק לאהוב את הילד בזכות קיומו, בזכות היותו כאן.

ומנגד לא עומדת האופציה של שנאה או אי אהבה.

שים לב פרופסור. הנך טועה ומטעה.


יום שלישי, 26 ביולי 2016

צפריר שפרון - עלון לצרכן לפני השימוש

השירות
לווי, הכוונה, אבחון, התאמה והצעה לאיזון אנרגטי.
השירות ניתן לאדם ומתייחס לאדם בלי כל קשר לצורך באיזון ספציפי (אין חשיבות אם זה סרטן או דכדוך).

כלים
פגישות אישיות, הילינג, שיחות, תקשור, אמצעים אנרגטיים ייחודיים והכוונה עקבית.

פגישות אישיות
מקום - גן שלמה – קבוצת שילר
אחת לשבועיים – ימי חמישי 07:00 עד 12:00.
פגישה ראשונה 600 ש"ח.
כל פגישה נוספת 450 ש"ח.

בבית הלקוח יש להוסיף 150 ש"ח.

זמן
אורך פגישה – שעה וחצי.

לווי נוסף
צ'אט, תקשור אוטומטי במייל, שיחת טלפון
250 ש"ח.

זמינות
גבוהה.
ערוץ פתוח.

אחריות
אין.
רק את/ה יכול/ה להבריא.
מניפסט
הרתיעה היא אך ורק מפני השינוי המתבקש
והידיעה שהמלווה הזה - לא מתפשר ומציע שוב ושוב להסכים. להסכים לעשות שלום עם עצמך.

שלא מדובר רק בתמיכה.
לטובת תמיכה יש מוצרים.
קשת גדולה ויעילה של מוצרים לאדם ובהתייחסות לאדם.

שהמפגש והתמורה שמציע המרפא העממי הזה
היא בעיקר בהכוונה אל ההסכמה
אל אגמי שוויון הנפש
ואל האדם שאת/ה הנך.

והתמורה הזו משקלה אינו בכסף אלא בשינוי המתבקש אליו את נדרשת להסכים - וכשאת מסכימה, זה שווה כל סכום כי התמורה כבר התרחשה - מעצם ההסכמה.

האם זה ברור?

אם לא. טוב לעיין שוב ושוב.
שזה העלון לצרכן לפני השימוש.

(לא מעט נרתעים מתופעות לוואי אפשריות
שלווה זרימה ויציבות, עניינים כמו אושר.
שאין לך דבר שמפחיד כמו אושר).








יום שני, 25 ביולי 2016

טרור חברות התרופות (טחת)




"לפי מה שנראה, החזירו לאמיר את החיים"


קודם לקחו לו.
אבחון שגוי (כמה ישלמו על זה בדיוק?).


ואז נתנו לו טיפול מיותר גם אם המחלה היתה בגופו.
אין לך טיפול יותר מיותר, מתעלל ושקרי  מהטיפול הכימותרפי.
שום כלום, גם אם יבואו עכשיו הצודקים ויראו שחור על גבי רפואה שטיפולים כאלה עוזרים - זה לא עובר את מבחן הפלצבו.


אבל מה. זה הפרוטוקול.
ומי כותב את הפרוטוקול?
חברות התרופות.


אז ממהרים לאבחן סרטן, על ידי מכשירים שאמינותם במקרה הטוב היא חמישים אחוז, על ידי רופאים שזה מה שהם יודעים, לראות מחלה ולהתעלם מהאדם.


ואז ממהרים לחתוך, לנתח, או לתת רעלים כימיים - סמים ממש ממש מסוכנים, כאלה שפשוט הורגים את הבן אדם.
כאשר אין באמת הרבה רופאים ואחיות ואנשי הטרור הרפואי שהיו לוקחים לעצמם כזה טיפול.


והעניין הנפשי אם יידרש יטופל בתרופות.


תחזירו לנו את החיים.


---


הטרור הרפואי, טרור חברות התרופות (טחת) מתחיל בכך שאדם בא לעולם אצל החלוקים הלבנים.
עם הריחות וההמולה והיעדר החיים.
כי בית חולים זה מקום מחוץ לחיים.
כמו בית קברות. כמו בית ספר.
כמו בית המשפט. כמו בית המחוקקים. כמו כל בית שהוא אינו בית המשפחה.

וזה מתקבע להיות המקום בעל הסמכות
שכן אמא ואבא אישרו את הסמכות הזו.
זה העדר.


וטרור חברות התרופות מריץ את העדר רצוא ושוב על מנת לטרוף את החלשים ולהשתלט על העדר כולו.
רוב האוכלוסיה לוקחת כדורים.


והטרור הזה שבפועל הוא שמחייב רישיון הרעלה,
תרופות במרשם מה שנקרא,
הוא שלא מסכים שאנשים יגדלו קנאביס לכל מטרה שהיא.


מעשני קנאביס כמעט ולא צורכים תרופות.


זה לא קשור באיום על השלטון,
או איום על הבטחון האישי,
הבטחון השבטי, העדרי, החברתי, המדיני.
זה לא איום על הכלכלה,
על האדם האחד ועל אחד האדם.


זה רק השלטת טרור על בית המחוקקים,
ובאמצעות הממשל והמשטרה
על בית המשפט.


כך שהשופט ידיו כבולות
ואינו יכול אלא להרשיע אדם.
על מה?
על הגדרה לא חוקית של הקנאביס כסם מסוכן.


----


יום חמישי, 14 ביולי 2016

ומבחינת הנימוס

ככה זה בן.
אתה צריך ללכת בקצב.
אתה צריך ללבוש מדים.
וכובע תואם או כומתה
שקומטה לה יחדיו.


בסך בן.
לך בסך.
הרם את הרובה
ותקע לו כדור בראש.

והכדור בראש שלו
לעד יישאר בראשך
ודמו על ידיך.

ככה זה בן.
זו גזירת הגורל.
בשביל להיות צודק
יש להקריב קרבן.

---

ככה זה בן.
זה הכלא היומי שלך.
זה הסוהר וזו הסוהרת הטובה.
ויש גם פסיכולוג ויועצת.

ככה זה בן.
הכל לטובתך
ראה אותי, עדיין
מאמין בכל לב שזה לטובתך.

מחר נלך לגן
מחרתיים לבית הספר
ואז לצבא
בו נקריב את חייך
או את נפשך.

ככה זה בן
הלאום מעל האדם
האיגיון מעל הידיעה

המדע מעל המוסר
ואתה לא ראוי
לאהבה

ככה זה בן.
תהיה ילד טוב.
ותסכים לסירוס.
זה לטובתך.

ומבחינת הנימוס

תגיד תודה.

אדישות

המחלה הנפוצה ביותר במובן החברתי
זו שגובה את מיטב הקרבנות
אל חוליים כרוניים ודומים
היא
האדישות.

אבל אני, מה אכפת לי....






יום שלישי, 12 ביולי 2016

אפילו לאליל האספסוף


הדברים נכתבים בעת הזו לחיל בשם אלאור אזריה, 

תפארת מערכת החינוך שרצח אדם.
על לא עוול בכפו של אלאור אזריה.
זו בדיוק התוצאה הרצויה של גיוס הילדים לצבא בגיל שלוש.
הוא הילד שמסכים להיהרג ולהרוג על קידוש האידאה הפשיסטית, זו שמאדירה משהו, כל דבר, המדינה, המפלגה, המנהיג, הכלל - מעל האדם האחד.
והוא, הילד הזה שהתבגר באחת.
הוא רק לחץ על ההדק,
הפעיל אותו קוד מובנה שאומר שמחבלים דינם מוות,
הפעיל אותו נהג אמבולנס שאמר את המילים הנכונות לאוזנו של אלאור, דקות אחרי שחברו נפצע. 
ומאחוריו דוחפים תומכים ומוחאים כפיים הצודקים, הקיצוניים, אלה שמאמינים באמונה שלמה שיש הצדקה להרוג.
לא רק הצדקה להרוג אלא ממש חובה.

ואלאור עצמו, אשר הסתובב מלא בטחון עצמי מיד לאחר האירוע, והטפיחות התקשורתיות על כתפו ובסביבותיו ניפחו את חזהו בגאווה, כבר בהתחלה הבין שמשהו היה לא בסדר, לכן המציא כל מיני הצדקות וראיות למעשהו והנה לאחרונה הוא נראה שפוף. 


לא כי כל אלה שמוחאים לו כפיים, לא היו מעזים לעשות כזה מעשה (וזה מאפיין את הצודקים, שאחרים מצטווים לעשות את מה שמשתמע מצדקתם).

לא כי לא גויס כסף להגנתו - במהירות שיא. ואם היה להם שכל לפחות יכולים היו להתעשר מזה.

לא כי מישהו בגד באמונו.

אלא כי הוא עצמו הרג אדם.
וזה לא פשוט. אפילו לגיבור העם והרחוב,
אפילו לאליל האספסוף ולו לרגע.

הוא שפוף ופניו מלאות עצבות כי אידאולוגיה לא מכסה על הזיוף הכביר שחש אדם,
כל אדם אל מול העובדה שהרג אדם. לקח חיים.


---


הוא לא החיל של כולנו.
סתם, עוד שעיר לעזאזל. של מערכת החינוך, של הוריו, של חבריו.
ואפילו נשיקה מלאת תשוקה מכוכבנית הפרומו והתרבות לא יכולה להסיר את העצב.
של אדם שהרג אדם.


---

תודות.
אחד האדם


יום שבת, 9 ביולי 2016

והכושף

ואז, כשהיה ברור שהגיעה בעצמה אל ההסכמה.
הסכמה לקבלה ולהתמסרות שלמה.
נמצאת מתרגמת חיבור לבבי ומבקשת אחר מפתח הלב.

כמו נקוו כל חייה אל ההסכמה הזו לאמץ בחום את לבה אל לבה ואל היכולת לפחד ולהכיל פחד בו זמנית.

ובקשה שיקוי.
וזה בא.
ואז מצאה את עצמה מורידה את פרגודי הפחד
ומתמסרת התמסרות שלמה
לעצמה.

והחיבור בלתי נמנע.
והכושף בה
בא והולך
והיא באמת מאמינה.

נכשפת אל אותו מקום בו פוגשת את עצמה.
ונפעמת מגודל המפגש.
מעמד התגלותה רב הוד והדר, והעונג בלתי נסבל.

והיא מגלה את עצמה מחדש.

וזו, הוראתו של המכשף הזה, שלא נדרש לכשפים, אלא שיקויו החייאה והאושר צף על אדוות גלי הזמן והכושף מעיד על הנסתר ומעיניו נסתר הגלוי, שלא מובן מאליו דבר יותר ונמצא יורד אל מתחת סף המובן מאליו ועף מעליו, ודמיונו אינו אלא אמת לאמיתה,
ומה בדיוק את אמרת שאת רוצה?

יום שישי, 8 ביולי 2016

הסוסים, מתוך תקשור לקבוצת 'רחובות'.

שאלה: אני אשמח לשמוע מה עושים כשלבני הזוג יש מחלוקות מהותיות לגבי הילדים, קטנים וגדולים.

"במובן הזה טוב לקבל שבאופן הזה הכללי בין בני זוג יש מחלוקות. נקודה.
כאשר יוצאים מנקודת הנחה שזה טבעי, נורמלי וחיוני שיהיו מחלוקות, כבר השטיח הנורא נהיה הרבה יותר נוח לחלוק עליו.

מה מהותי?
השאלה הזו של המהות לכאורה עומדת בפרץ. בונה פרגודים וחיץ.
ואיננה, על המהות כולם מסכימים.

על האיך, באים ועולים ויכוחים, וכל אחד מביא את פחדיו ואת עכבותיו את תפישותיו ואת דעותיו, ואת מה שלמד בבית אבא ואמא. ואת מה שלמד שלא בבית אבא ואמא.
ועולים ומתדיינים על איך נכון וכל אחד מביא את עמדתו וכולם צודקים.


כאן נשאלת השאלה איך מגדירים בני הזוג את עצמם בהתייחס אל הילדים האלה, שאם יתפסו את עצמם כצוות שיש לו אחריות מסוימת, להניח את התנאים הטובים ביותר לילדים האלה, להיות האבא הטוב ביותר שאתה יכול להיות ולהיות האמא הטובה ביותר שאת יכולה להיות, ואתה לא צריך להיות האבא שהאמא רוצה שתהיה, ואת לא צריכה להיות האמא שהאבא רוצה שתהיי, אלא מדובר בצוות שיש לו אחריות משותפת ומתוך דעה צלולה נכנס לספור הזה,
ומכך, שיקח אחריות.

גם אם יתגרשו השניים ויותר לא יהיו חיים חיים של אינטימיות, של שותפות מינית וכספית וכן הלאה, עדיין הצוות הזה צריך להמשיך לתפקד כאבא ואמא של הילדים האלה.

ולכן טוב להגיד לשני ההורים האלה שמתווכחים בענייני האיך,
שירדו מרום יהירותם,
ויצטרפו לאותה כרכרה
ומי מחזיק במושכות לא כל כך חשוב
שכן אתם     ה ס ו ס י ם.

כן. 

יום רביעי, 6 ביולי 2016

ידיעת הקיום היא הווה חף מזמן

ובמקום שבו הנפש מתקיימת
ואיננה אלא דמיון שלם
מאגדת את כל היבטיה
פניה כפאות היהלום שבכתר.

ואז אוספת כל דמות ודמות את עצמה
ואת אהוביה ואת אהובותיה אל מעגל החיים המופלאים האלה בהם אגל טל מעניק רווחה
כל כך עצומה ומלאת חסד עד כי
הנפש מתענגת גם על משובת רוח קרירה
על צווארה ניגרים מים חיים.

והכל לכבודה.

---

אמונותיה מתגלות אז ככלי כזב
שחייבת אמונה ובוחרת לעצמה
להאמין ולא להאמין
חרף ידיעותיה.

ומסתירה את ידיעתה העצמית,
הפנימית, המוסרית,
זו שלא רואה כל עניין בפגיעה באשר היא.

וזו ידיעה שלמה.

כפי שתבנית הנפש היא
 
תרגום רוח לחומר חי.

והאמונות,
מתקיימות אל כל אפשרויותיהן,
אין מי שנקי מאמונה.

בעוד הידיעה מוחלטת,
בלתי מתפשרת ומלאת חמלה.
שבתוך הידיעה, בלב האדמה והאדם
ידיעת הקיום היא הווה חף מזמן.







יום שני, 4 ביולי 2016

אֵינָנִיוּתָּה

אם אפשר על הריק הזה על האין הזה שאיננו בכלל אבל נוכח.

"כלומר, הנך מבקש לדעת מה ימלא את הריק שאיננו?
ומה יסלק את נוכחותו?"

כן. זה די קרוב. אפשר גם לראות את זה ככה.

"ובכן, זה עניין לישון עליו, לחלום עליו,
להתבונן בו, להאיר אותו, מבחוץ, מבפנים,
לחפור ולברר ולהתעניין ולהקשיב ולהיות מודע
ולהעלות את ההסכמה אל ההיבט הזה,
התמורה הזו של ריק שקיים בעודו אינו
כי הרי הוא ריק."

אהה. בדיוק.

"ככה היא הנפש, מתה-קיימת:
קיימת ואיננה אלא ריק. דמיון שלם
ויכולה לדמיין עצמה מכווצת בתוך אֵינָנִיוּתָּה,
ויכולה להתרווח שם, להתפרש כל כולה,
נישאת על רוחות האהבה המתפרשת
שהרי בתוך בועת הריק,
מרחבי האין הנם אינסופיים".


תודות.