טיפשות, איוולת זורמות בנהרות הקרבן העצמי
על מנת שזה ימשיך להתקיים.
מה טעם יש במשיכת גלי הנהר לגדותיו
אל מקום בו המוות מובטח והחיים מתקיימים מאליהם.
כמה בורות ופחד יש בביעור כל רעיון של טוב וחסד
כמה קטנות מוחין יש בהגיון הצרוף
כמה טמטום חושים מונהג על ידי הפחד. החרדה.
---
מאמין אחד האדם בכל לבו -
למרות שלא הלב הוא המאמין.
בכל לבו ביפי החיים בהווה.
כאן. עכשיו. כשנכדה מצחקקת אליו
ועיניה שחורות ועולמה קסום.
אמונה זה עניין חשוב.
עשרות מונים חשובה הידיעה.
הידיעה שהאמונה היא חלק בלתי נפרד
ממנגנון הנפש בהיותה נדרשת להאמין
שהיא קיימת ולו מתוקף מותה המובטח.
מותה שיתרחש עם הסתלקות
אותו זיק של נשמת הבריאה
בה רבים כופרים בהתייחסות לאלוהיהם.
הידיעה היא אותו מקום מובן מאליו, עליו אין עוררין.
אותו מקום שספק לא מצליח להכות בו שורש.
ואז ניתן לה לנפש להיוולד אל תוך גופה.
ולהתרווח שם. מתוך הקשבה. מתוך שתוף פעולה.
מתוך שייכות. גם לחומר. גם לרוח. גם לאש.
אשליית קיומה של הנפש כל כך מוצלחת
שהיא משתלבת בתוך עולמות רבים,
מתוך תפיסה ייחודית.
וכל תפיסה ייחודית – מרתקת.
---
כמה זעם נדרש היה להישפך באוויר.
כמה כעס ומתח ואלימות נתבקשו
לשחוט להרוג ולחסל לאורך השנים.
כמה השכיל העדר להזיז את ההורגים להיות שוליים.
שוליים יעילים מבחינת ממלכת הפחד לכאורה,
שכן אלה, ההורגים והמבקשים לשלוט באחר,
בפועל נדחקים הצידה. אל הכותרת בעתון.
והעתון הוא כזבים. כזבי כזבים.
אט אט. העדר יורק את זה ממנו.
גם כלכלית. גם מדינית. גם אישית. גם תרבותית.
הכל מתיישר מאליו.
אשליית היכולת להשתלט על הזולת אם כך
מתחילה להימוג גם ביחסי העבודה.
גם ביחסי היא והוא או הוא והוא או הם והם.
גם מבחינת ההרג המלחמתי.
עוד יקרה שיקיא העדר מתוכו את השפוי והנבון.
ואלה, השפוי והנבון עשויים לגלות שהיו אך ורק
פרשים פשוטים בצבא התפישה המאמינה
שזכותה לשלוט באחר.
מטעם האל. מטעם עצמם. מטעם המדע.
מטעם הרפואה. מטעם החברה.
מטעם היותם קרבן.
---
אט אט זה נגמר. ראו את זה. זה נגמר.
והמחליטים בצמתים. מתבלבלים.
העדר לא מסכים עוד.
ומנהיגיו נאלצים להקשיב ולשרת.
---
זמנים טובים.
יהיה קשה.
יהיה אושר גדול.
כבר. התבוננו סביב.
---
וכל זה לא נוגע לך בלב כמו
מילות מספר על מקרה שקרה,
בו יש קרבן ראוי להיפתח אליו
ולהעלות את אשליית הצדק
זו דרכו של עולם
וזה דבר אחד 1 האדם.
על מנת שזה ימשיך להתקיים.
מה טעם יש במשיכת גלי הנהר לגדותיו
אל מקום בו המוות מובטח והחיים מתקיימים מאליהם.
כמה בורות ופחד יש בביעור כל רעיון של טוב וחסד
כמה קטנות מוחין יש בהגיון הצרוף
כמה טמטום חושים מונהג על ידי הפחד. החרדה.
---
מאמין אחד האדם בכל לבו -
למרות שלא הלב הוא המאמין.
בכל לבו ביפי החיים בהווה.
כאן. עכשיו. כשנכדה מצחקקת אליו
ועיניה שחורות ועולמה קסום.
אמונה זה עניין חשוב.
עשרות מונים חשובה הידיעה.
הידיעה שהאמונה היא חלק בלתי נפרד
ממנגנון הנפש בהיותה נדרשת להאמין
שהיא קיימת ולו מתוקף מותה המובטח.
מותה שיתרחש עם הסתלקות
אותו זיק של נשמת הבריאה
בה רבים כופרים בהתייחסות לאלוהיהם.
הידיעה היא אותו מקום מובן מאליו, עליו אין עוררין.
אותו מקום שספק לא מצליח להכות בו שורש.
ואז ניתן לה לנפש להיוולד אל תוך גופה.
ולהתרווח שם. מתוך הקשבה. מתוך שתוף פעולה.
מתוך שייכות. גם לחומר. גם לרוח. גם לאש.
אשליית קיומה של הנפש כל כך מוצלחת
שהיא משתלבת בתוך עולמות רבים,
מתוך תפיסה ייחודית.
וכל תפיסה ייחודית – מרתקת.
---
כמה זעם נדרש היה להישפך באוויר.
כמה כעס ומתח ואלימות נתבקשו
לשחוט להרוג ולחסל לאורך השנים.
כמה השכיל העדר להזיז את ההורגים להיות שוליים.
שוליים יעילים מבחינת ממלכת הפחד לכאורה,
שכן אלה, ההורגים והמבקשים לשלוט באחר,
בפועל נדחקים הצידה. אל הכותרת בעתון.
והעתון הוא כזבים. כזבי כזבים.
אט אט. העדר יורק את זה ממנו.
גם כלכלית. גם מדינית. גם אישית. גם תרבותית.
הכל מתיישר מאליו.
אשליית היכולת להשתלט על הזולת אם כך
מתחילה להימוג גם ביחסי העבודה.
גם ביחסי היא והוא או הוא והוא או הם והם.
גם מבחינת ההרג המלחמתי.
עוד יקרה שיקיא העדר מתוכו את השפוי והנבון.
ואלה, השפוי והנבון עשויים לגלות שהיו אך ורק
פרשים פשוטים בצבא התפישה המאמינה
שזכותה לשלוט באחר.
מטעם האל. מטעם עצמם. מטעם המדע.
מטעם הרפואה. מטעם החברה.
מטעם היותם קרבן.
---
אט אט זה נגמר. ראו את זה. זה נגמר.
והמחליטים בצמתים. מתבלבלים.
העדר לא מסכים עוד.
ומנהיגיו נאלצים להקשיב ולשרת.
---
זמנים טובים.
יהיה קשה.
יהיה אושר גדול.
כבר. התבוננו סביב.
---
וכל זה לא נוגע לך בלב כמו
מילות מספר על מקרה שקרה,
בו יש קרבן ראוי להיפתח אליו
ולהעלות את אשליית הצדק
זו דרכו של עולם
וזה דבר אחד 1 האדם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה