יום שישי, 9 בדצמבר 2016

פייסבוק מטרידים אותי.

פייסבוק מטרידים אותי.
זה מטריד.
כי אני משותק.
ופייסבוק חושבים שאני מסכים.
אבל אני משותק מבהלה.
אני לא רוצה ופייסבוק חודר.
שם לי פרסומת במסווה של
אולי אני רוצה לפרסם מודעה זו.
אני לא. ואני לא יכול להגיד לא שאני לא.

פייסבוק ממש חודר לי
ואני משותק.
ופייסבוק ממש בטוח שאני מסכים.
אבל אני לא.


ויום יבוא.
בו אשתחרר.

לא, לא אתבע אף אחד.
כי בית המשפט לא נועד לעשות צדק.
אי אפשר לעשות צדק.
הצדק הוא ההצדקה למתרחש.
הניסיון לתקן עוול או להצביע עליו
הוא החסד המקיף.
החסד המקיף לא בא חשבון עם אף אחד.


זה לא צודק.
זה לא צודק שילדים מוזנחים אל גורלם,
בו יושבים כאלה שחושבים שיש כאן איזו הסכמה.
אין.
הם משותקים הילדים.
הם משתוקקים ואסור.
נזרקים אל אומנה חסרת בגרות, מבוגרים ומטפלות ילדותיים שרובם הגדול ורובן הגדולה (בשביל הפמיניסטיות) חווים בלבול עצום, ערבול של רגשות הנמשלים כולם לאהבה ופחד.
ואליו תשוקתך והוא ימשול בך, ואל האהבה תשוקתך והפחד מושל בך.


אל שם נזרקים הילדים,
אל הסוהר והסוהרת המבוהלים,
המוזנחים, הבודדים,
המאמינים שזה הכל בחוץ.
כי מבחוץ חדרו אליהם בכוח
והם  היו משותקים.
ועכשיו הם החודרים.
ועכשיו הם המסכימים.

---

די.
אמרתי לה די. מספיק להלקות את עצמך.
הניחי לך מעט מנוחה. מגיע לך.
די.

---

בזמנו הגדיר אחד האדם את המונח 'מוכה חסד',
לימים נכנס אותו אחד האדם ל'תענית הודיה'.
---
תודות






אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה