יום ראשון, 5 בפברואר 2017

הצפן ופענח

אדם שיש ברשותו יותר ממון מהנדרש לחיי רווחה,
זה שחי חיי ראווה, תאווה, יוהרה,
היה מוקע מקהילה בריאה - כתרנגול קצוץ זנב.


שזה בכל דרך שניתן להתבונן גזל.
משיכת פֵּרות השגשוג אל מחסנים וכספות,
עשויה להיות מצילת חיים במחסני יוסף,
הצפן ופענח.


אצירת אוצרות אל מחסנים וכספות
על חשבון הזולת, באין חלוקת החסד והניתן,
על חשבון האדמה עצמה, והצומח והחי
על חשבון הזולת, כל זולת 

זה גזל, ועושק.


והנהנתנים, על חדקיהם, על קרניהם,
שופכים את ביאת ריקבונם המוסרני
באמתלת פילנתרופיה בעלתנית
ונקבותיהם מתייחמות אל נוכח הסירוס והבוז,
ובניהם מבוזים אל מזבחות התפל וחוסר הטעם.


---


תרבות הצריכה היא תרבות הגזל והעושק.
כלכלה שמאפשרת גזל ועושק איננה אלא רמיה עצמית ובזאת לא נכחיד, עולה הצטיינות יתירה.שעכשיו. מה?


נשימה עמוקה, הודיה. כאלה.
זה אפשרי. באחד האדם.
בחיי אחד האדם.








אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה