יום ראשון, 26 במרץ 2017

הקופים שמאמינים שהם נעלים מקופים אחרים

הרב ווינשטיין צודק.

עצם יכולתו להיות "רב" ולקבל מעמד של "מורה" מניחה לו לרב, את הכוח להצביע על תופעה מסוכנת לו ולמאמיניו.
מאלה השולטים ביד רמה באיבר המין של הזכרים שמסכימים ליכוף ראשם בפני הזכר השליט.
וזה, הזכר השליט משימתו היא עוד ועוד. עוד ועוד צאצאים.
ולטובת העוד ועוד צאצאים הוא שולט ביד רמה ולטובת העוד ועוד ועוד
הוא מביע את חששו, הגביר, הרב, שמא נשים יעלו על העניין.
ותפסקנה.
תפסקנה להיות רכוש.
להיות רחם להשכרה לטובת ריבוי של עוד ועוד.
שנשים יחזרו אל טבעם הרחב יותר מפריון ורבייה –
יכולתן להכיל ולהחיל.
ויחלו להחיל את אי-חולי הכדור.
בלמידת הכוח הנקבי המאפשר שגשוג, פשטות, הכלה.

הלו אמא.

---

ובזו העת הכוח הנקבי, זה שיוצא להילחם ולהרוג בשם איזו נאורות שוויונית
בין נשים דמיוניות לגברים דמיוניים, לא מסכים כרגע,
אלא לעלות למדרגת הרב וינשטיין.

כפי שהוא, בניסיונותיו לשמר את תרבות הזכר הבועל אלי בעלותו את הנקבה
– לא מאפשר לן, לרכושו, להשתוות אליו ולקחת להן איזה גבר,
שיהיה רכושן בדיוק כפי שהן רכושו.
כך הן מבקשות שוויון.
גם לן יתאפשר לבעול בעלות ולרכוש רכוש ולהיות שוות ערך לגבר לפחות מהבחינה הכספית.

כלומר, בבסיס העניין יש הסכמה על בעלות, על הערך הכלכלי שלל האדם.
התיקון המתבקש מצד נשות העידן הישן הוא שתהא בעלות הדדית.

כך שהרב וינשטיין ונשות הדור הישן, שמבקשות להיות רב בעצמן,
להילחם ולהתנהג כאחרון הגברים אותם הן מגנות ובהם הן מקנאות,
נמצאים עדיין שם.

---

כל זה לא היה נורא כל כך, הרי מה רע?
יהיו הנשים כגברים והגברים יהיו כנשים וכולם ביחד יהיו בני אדם.

אלא שהקוד הזכרי הגורס עוד ועוד, ומבקש לכבוש עוד ועוד,
ומגדיל את מספר האנוש כל הזמן,
הוא הקובע את הקצב.
את הטמפו.

ובעידן הנוכחי הטמפו מגביר את עצמו עוד ועוד.
וזה סרטן.

---

פשוט -
לעת הריון לידה תקופת ההנקה והבשלות להיות עם המשפחה כולה - הכל אמא.
אז הכל המשפחה.
ולעת הבגרות המינית, הכל הסביבה הקרובה.
ואז רמת העיר והמדינה ולעת בגרות - הכל - העולם כולו.

ובשלבים הראשונים שבהם הכל אמא טוב אם הילד יהיה בחזקת אמו
הנרגשת להיות לו למחסה ולנחמה ולעת מכאוב, כל זה בעבורו.
וכשנובטת אישיותו אט אט ובוקע מביצת ההגנה המורעפת עליו,
טוב לחיק המשפחה באופן בלבדי, ללא תמורות עולם מטורפות
של כל מני אנשים שיודעים טוב ממשפחתו את טובתו לכאורה
אך אין להם כל זכות מוסרית או אישית להיכנס אל הורות הוריו.

ולפיכך הרעיון המוטרף של הזנחת הילד אל מוסדות שבהם
יש מאתם לובשי חלוקים, חלוקי המורה הרופא והשוטר,
מה שקוראים מדים, כל כך לא יעיל ולא לתורם אלא
לתפישת עולם זכרית שסופה סרטן.

שזה הרב וינשטיין ושאר הקופים שמאמינים שהם נעלים מקופים אחרים.

ואינם.








יום ראשון, 19 במרץ 2017

HEARהורים



                                                                                                                                                               
ההסכמה להיפגע מהזולת משיקה להצדקה לפגוע בזולת ושתיהן מצביעות על אבדן השכל הישר.

כאשר הפגיעה באה לידי ביטוי פיזי, המפלט משם עשוי להיות מלווה בתסמינים לא פשוטים של אבדן גבולות.

כאשר זה נוגע לכפייה פיזית על אברי הרבייה והמין - הצלקת עשויה להיות עמוקה ובת השפעה לכל החיים.

כאשר מדובר על כליאה בחומות חשיבה ודיכוי רגשי מתמשך ומוצדק מגילאים מאוד צעירים, כנגד כל אינסטינקט וכנגד כל שכל ישר מתוך הסכמה לפגוע ולהיפגע הסכמה שארוזה בהצדקה כזו או אחרת,
בפועל מתרחשת בריחה המונית של ההורים
מאינטימיות מתוך שזה מצע גידולם
שכך הוא החינוך כאילוף. וכך הוא ההמון.
ואמונות ההמון.
והאילוף כטירוף.

ואלוהים טרף לעוול והאדם נשגב מבינה.

---

השקר הגדול הוא שכל זה לטובת הילד.
זה לא. זה לא לטובת אף אחד.
בעוד הפגיעה הגופנית הפיזית, דווקא דרך המין, ויחסי המינים, תופסת מקום ונפח חדשותיים והיות ובנושא זה מתחולל מצוד מתוקשר היטב, שקרבנות הם תמיד ספור טוב, רב כותרת -
נמצאת הפגיעה ההדורה, הנאורה,
המחנכת ומאלפת את הילד להיות חיל שמסכים להרוג ולהיהרג, להיות אזרח שמשלם מיסים וקונה דירה ואוכל חרא של אוכל ומתורבת היטב לצרוך תפל מעיקר והנביבות היא העיקר.

זה החינוך כאילוף.

בנימוס ובדרך ארץ מעושה, בתירוצי שוויון עקרים מתוכן - ילדים מופקרים ללא כל גיבוי אימהי מגיל צעיר מדי.

ואלוהים משגיח.


---
וטרם יוצא הקצף על הכותב מפי לוחמות השוויון בין גברים ונשים ייאמר בריש גלי שבניגוד למקובל ולהסכמה הכללית על שוויון התפקידים בין הזכר לנקבה בגידול הצאצאים, בין האם לאב, עולה פליאה יתירה על ההסכמה של האם לוותר על תפקידה המרכזי והמכריע בהנחת גיבוי רגשי לילד.
בעודו מתמודד עם תסכולי הצמיחה
למד את גבולותיו
לתת לו גיבוי מלא.

ההסכמה הזו היא הצלחת החינוך כאילוף
להסרת האחריות האישית.
הרעיון שגבר יכול למלא תפקיד של אם
הוא רעיון מעניין מאוד,
גבר אכן עשוי להיות מאולף לבטא
את הצדדים האימהיים שבו, הצדדים הנשיים שבו.
יש כאלה שזה הצד הדומיננטי באופיים.
גבר גם יכול להיות מחונך להיות רוצח מיומן,
לובש מדים ונשק לו כחוק.
או גדול בתורה, בכלל גברים כיד היוצר,
ניתנים לאילוף.

עם זאת, מה טעם לה לאם להתכחש לעצמה
עד כדי כך שתניח לזה לקרות?
כי זה הצד הזכרי הבסיסי אצלה?
ככה הוא בא לידי ביטוי? כי כי זו זכותה?
ומה עם תפקידה כאם? יש תחליף?
עד איזה גיל?
ובניה יהיו מתחשבים?
ויידעו מהי אינטימיות ולא ינהגו אלימות?
ובנותיה תדענה מהי קרבה
עד כדי לסמוך על אדם אחר?


---


השבוע לקחתי טרמפ סטודנטית לתל חי. מקרית שמונה, מנהג הוא להתעניין במה לומדים הטרמפיסטים.
רוב הסטודנטיות לומדות עבודה סוציאלית, חינוך מיוחד, פסיכולוגיה ותזונה.
הסטודנטים בעיקר מקצועות טכניים.
נכנסה לאוטו, מטופחת ומאופרת כנסיכה מהאגדות, יופיה ניכר ותומתה גם. ערביה.


מה את לומדת? הקשיתי.
הנדסאית בניין.


אלוהים התגלגל מצחוק.
כששאלתי למה, אמר לי,
היית צריך לראות את ההבעה על פניך.


---


חלמתי בלילה שאני משאיר את האוטו מונע ובעודו מתמלא בדלק אני נכנס לרכוש איזה דבר, ואז נכנס מישהו ומנסה לגנוב את האוטו... ולא חשוב כל הספור - בסוף הוא לא מצליח.

כשנכנסתי היום לתדלק. באמת. נזכרתי בחלום.
כשיצאתי לרכוש קפה לקחתי הפתח ונעלתי את האוטו.

הגנב? לא הגיע.


אלוהים חייך.








יום שלישי, 7 במרץ 2017

כלאחר יד

שמא הסידור הזכרי גם אם מעוות הקוד
היה השינוי האבולוציוני הנדרש שאִפְשֵר את ההתרבות האנושית.

ועכשיו הקוד הנקבי בא לאחד להכלת היחיד
ובדרך כל זכר מסרס זכרות באלימות נלמדת
של צקצוק חרבות מיותר וחסר טעם
שלא מוביל אלא אל סירוב אל בגרות

בגילוח שיער הערווה
ופניו החלקות של גבר כתינוק.


שמא?


----


וראיתי את הילד הקט שמוזנח אל עגלת הגורים האנושיים
חצי תריסר פעוטות כלואים ומובלים אל נופי שבילי היישוב.


כל כך שמח לפגוש את אמו ולו לרגע.

ןראיתי את נהרת פניה, וזוהרה אליו קורנת.

לו ראתה עיצבונה בלכתה
ועגמומיות עיניו
לא היתה זונחת אותו
אל כלובי הטיפשות והעוול.


---


המבקשים אחר האחדות מעלים על נס את היחיד.

---

מה שאתה מוכן לשחרר.
להשיל מעליך, בקלות,
בנונשלנטיות, כלאחר יד.
זה.