מאשר

כשהייתי בבקו"ם לפני המון מדים,
שאל אותי אחד,

תגיד, מאיזה מוצא אתה?

מהקוף אמרתי לו.
לא ככה? אני אדם והאדם מוצאו מהקוף.

הוא הסתכל עלי כאילו שאני האידיוט.

---

כאחד שבילה שלוש שנים בפנימיה הצבאית,

שלמד פז"צטות ושאר ניווטים וירי,

באתי אל צה"ל מוכן ופטרו אותי מטירונות.

אבל בבקו"ם עם השאלה הזו התחלתי
להיות מותך ולהיטמע בתוך עמי,
ערבוב בלתי אפשרי של טיפוסים

היה מצחיק. ממש.


---

חודש אחרי הגיוס אימצתי לי את צה"ל לבית –
בית אבי היה גדול עלי ובאתי אל האכסניה הזו
והותכתי אל חלקים אחרים בעם.
שצה"ל היה צבא העם.
כור ההיתוך.
היה חם.

---

והיו הטבחים והנהגים וחסרי ההשכלה והיכולת

להתמודד מול האליטה המשכילה
ומצאתי עצמי כותב בעבורם קבילות וטרוניות
ובקשות ומנסה לעזור בשפת אנוש כמה שניתן.

זהכל זה היה שהיות ולא הובא לידיעתי שהנני
 משתייך לגזע העליון, האשכנזי, העשיר,
באתי בכל זאת מסביון.

מנהג היה לומר לכל הבא בשער הבסיס שהיה עובר ליד
גדר הרשת של המדור הסודי שלנו
בוקר טוב.

וכך יצא שאלה הטבחים והנהגים שהיו באים יום יום
והאשכנזי אליטה מניאק -  התחברנו.

אני כתבתי להם מכתבים וניסיתי לעזור,

והם הזמינו אותי לארוחות דשנות

שנדרשו מאוד
שכן מתחת לעץ מסוים היתה אבן.

ושם, מתחת לאבן, 

הונחו בעבורי תשורות חומות -
שוקלודיות שלא אחסר.

וזה, השוקולד הזה בהחלט
העלה התקפות של רעב.

---

אז ככה הותכנו, באחוות הסוטול והפשיעה -
פושעים בפוטנציה ובחלקם כבר היו בקלבוש,

ואשכנזי תמים שלא שמע על עליונותו,

ובאה גאולה לישראל.

---

בקורס אתנו היה אחד חרדי.

וואלה מסכן. שמו לו פלייבוי.

בסוף הקורס כבר לא היה חרדי.

צה"ל השחית את הטירוף הדתי.

---

והיום, צבא העם?
צבא חצי העם?
קשקוש אחד גדול,
 טמטום מתמשך
העצמה מיותרת של כוח שלא נדרש
של ייצור ופיתוח נשק כאג'נדה כלכלית,
לתפארת מוסריות צבא הכיבוש המוסרי
מכל צבאות הכיבוש – הורג באלגנטיות
מרחוק - אין דם על הידיים.
כמו חברות התרופות.

---

אז הם דופקים אותנו ואנחנו מתכופפים
ואומרים עוד, עוד, עוד, כי זה מה שלמדנו
והגבולות כבר מזמן נפרצו
והאידיוט המודרני לא יודע שובע,
אפילו מסבלו.
והסרטן - מה רע לו?

---

והקוף שממנו אני לפחות קורצתי
מבקש להזכיר לאחד האדם
שאין שום שכל ישר
בפגיעה באחר.
ואחד האדם לית ברירה
מאשר.