מה
אם כך יהיה המסר לחג השבועות?
שבועת חג השבועות - נעשה ונשמע - נמצאת בבסיס החיים באשר הם.
שלא יכול החי שלא לחיות ולכן 'עושה' דבר החיים בעצם
כך שחי; בעצם חייו.
בעצם הסכמתו אל מכלול המכלוא החומרי שקיבל
בבחינת גוף מסויים שייטיב לו על מנת לדמיין לעצמו
אישיות נאה בעבורו.
ואלה גם מתוך ששומע.
כלומר חי: רואה, שומע; נוגע; טועם ומריח.
חי וחש. עושה ושומע.
ומה שומע בתוך שבועתו? משתנה על פי השבועות החולפים, הירחים והשנים מתורגמים דרך חושיו בהיותו חי.
וכאשר אינו 'חי' בבחינת מתנכר לחייו הוא,
ונמצא מעלה את הסכסוך הפנימי עם נפשו
אל מדרגת ריב בלתי פוסק, עם סביבתו,
כועס על מציאות חייו ומתעמר באלוהיו
נמצא אז בתוך ייסורין אלה שבאים
בעקבות הפרת שבועת החי – לחיות.
מה זמירות מעוניינת הנפש להקשיב להן?
האם תסכים להיות הווה את שאיפותיה להרבות חייה ובנשימותיה לנשוף את רוח הדברים?
שנמצא חג השבועות המתייחס לספירת העומר במובן של מזון המתגדל ומשתבח לטובת התרבות הזו של האנוש.
עם זאת פולחניו של זה כפי כל פולחני העצמת האל והארץ
אל מעבר לערכו של אחד האדם, אינם אלא עבודת זרה
במובן של אמונה בכוח חיצון שמצדיק את הפגיעה באחר
וההיפגעות הימנו.
וכאשר אדם עובד עבודה זרה עשויים להתגלע לו כל מיני מריעין בישין בגופו; שנמצא מזייף את ה'נעשה' בבחינת אינו 'חי' ועתים אף מפריע לעצמו וביודעין לחיות חיים מלאים.
ואז, לכשנמצא חוטא ומזייף את הנעשה, נמצא הנשמע שלו צורם במיוחד, חושיו מיטמטמים לקהותם ומשם
שכלו מתעקם לפגיעה כאפשרות ביחסים
עם האחר, הזר, החלש
ובאחר המיוחד עד מאוד
שנמצא בתוכו.
ומכך שחג מתן תורה אינו חג מתן מצוות וחוקים אלא
ציון קבלת ההסכמה הפשוטה לדרך השכל הישר
שכל כולה מתחילה ונגמרת בהימנעות
עד כמה שניתן מפגיעה.
ומכאן הילולי ההלל את החיים
באשר הם
הם שמנפיקים
את הולם הלבב
בהתכנסות ישר-אל.
שבועת חג השבועות - נעשה ונשמע - נמצאת בבסיס החיים באשר הם.
שלא יכול החי שלא לחיות ולכן 'עושה' דבר החיים בעצם
כך שחי; בעצם חייו.
בעצם הסכמתו אל מכלול המכלוא החומרי שקיבל
בבחינת גוף מסויים שייטיב לו על מנת לדמיין לעצמו
אישיות נאה בעבורו.
ואלה גם מתוך ששומע.
כלומר חי: רואה, שומע; נוגע; טועם ומריח.
חי וחש. עושה ושומע.
ומה שומע בתוך שבועתו? משתנה על פי השבועות החולפים, הירחים והשנים מתורגמים דרך חושיו בהיותו חי.
וכאשר אינו 'חי' בבחינת מתנכר לחייו הוא,
ונמצא מעלה את הסכסוך הפנימי עם נפשו
אל מדרגת ריב בלתי פוסק, עם סביבתו,
כועס על מציאות חייו ומתעמר באלוהיו
נמצא אז בתוך ייסורין אלה שבאים
בעקבות הפרת שבועת החי – לחיות.
מה זמירות מעוניינת הנפש להקשיב להן?
האם תסכים להיות הווה את שאיפותיה להרבות חייה ובנשימותיה לנשוף את רוח הדברים?
שנמצא חג השבועות המתייחס לספירת העומר במובן של מזון המתגדל ומשתבח לטובת התרבות הזו של האנוש.
עם זאת פולחניו של זה כפי כל פולחני העצמת האל והארץ
אל מעבר לערכו של אחד האדם, אינם אלא עבודת זרה
במובן של אמונה בכוח חיצון שמצדיק את הפגיעה באחר
וההיפגעות הימנו.
וכאשר אדם עובד עבודה זרה עשויים להתגלע לו כל מיני מריעין בישין בגופו; שנמצא מזייף את ה'נעשה' בבחינת אינו 'חי' ועתים אף מפריע לעצמו וביודעין לחיות חיים מלאים.
ואז, לכשנמצא חוטא ומזייף את הנעשה, נמצא הנשמע שלו צורם במיוחד, חושיו מיטמטמים לקהותם ומשם
שכלו מתעקם לפגיעה כאפשרות ביחסים
עם האחר, הזר, החלש
ובאחר המיוחד עד מאוד
שנמצא בתוכו.
ומכך שחג מתן תורה אינו חג מתן מצוות וחוקים אלא
ציון קבלת ההסכמה הפשוטה לדרך השכל הישר
שכל כולה מתחילה ונגמרת בהימנעות
עד כמה שניתן מפגיעה.
ומכאן הילולי ההלל את החיים
באשר הם
הם שמנפיקים
את הולם הלבב
בהתכנסות ישר-אל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה