יום שישי, 28 ביולי 2017

28.07.17 יום שישי



הפלשתיני לא נפגע. הוא חוסל אבל הוא לא בספירה.
ככה מייצרים ניכור, זו הסתה. לשמה.
אחר כך מייללים הילדותיים מימין שאצל הפלשתינים יש הסתה.
כאן, במחוזות הנאורות החשוכה של היהודים הילדותיים
זה חמור מכך, זה לא רק שהפלשתיני לא נספר.
כל מי ש"לא במחנה" - לא נספר.
כל מי שלא עונד ציצית ומזיין כהלכה - לא נספר.
הנה, עוד רגע ואחשב לבוגד.
ואם יהרגו אותי.
לא יהיו נפגעים.
כי בוגדים לא נספרים.


---


ולמרות הכל חסד.
תפקידם של המטומטמים לגמרי
הוא להיות כמראה אל אנשי השכל הישר,
המשרתים את תפיסת החירות המאשרת לא לפגוע ולא להיפגע,
ולהראות לאלה פנים פגועות מראש שאינן יכולות עדיין
לקבל את החסד בו יש את הטוב והטוב יותר והמצוין. כפשוטו.
כתמרור מידע. כמגדלור שחוכמתו לא נדרשת אלא רק עמידותו.
תפקודו הפשוט הוא להאיר. כך המטומטמים לגמרי.
באים להאיר.

---


מי שלא מסוגל להתבונן במבט כולל אלא חייב להיצמד למקרה הפרטי,
עשוי להתקשות לחוות את הווית החיים בהווה.
שההווה מכיל הכל.
גם את הפרטי, גם את השמיים התכולים כאן ואת המעוננים שם.
ואז, בהתייחסות להווה ולכל היש בהווה
זווית המבט נעה, חיה,
מסתקרנת ולמדה מעצמה.

וזה מעיין הנעורים.

---


במו ידינו אנו מעכירים את מעיין הנעורים, מזהמים אותו, סותמים את היכולת להכיל ולשחרר.
דופקים עם פטישי אוויר על כופתיות הסקרנות.
אחר כך האמהות הילדותיות שלנו יציינו שזה מוצדק.

להן עשו אותו דבר.


---


הכל אמא.
וכשמתבוניים באמא של המדינה,
שהיא קיסרית השררה
שמאמינה בכל לב שהיא היא שרה אמנו
ושניתן לה לגרש את הגר
ולהתעלל בישמעאל
שוב.


אפשר להבין שעם ישראל התבלבל. קשות.




---


שבת שלום
ותודות



יום שני, 24 ביולי 2017

מסע דודא 24.7.17

 
דבר הדודא:
במובן הזה של הבשלת הנפש להסכמה - מתוך תרגול, מתוך הבנה, מתוך כניעה, מתוך תקווה או ייאוש, מתוך המסע האישי אל איזון, מתוך התחנות שבדרך, מתוך המכות, מתוך החסד, מתוך חוסר האונים וידיעת היותו של המוות הפוסק האחרון או מתוך כל היקש אחר על פי האישיות האישית -
נמצאת אז הילת השלווה, שוויון הנפש, עדנת הקיום, הודיה חרישית כמבט,
מאפשרת למציאות את השפע המנותב אל ישימון ההארה הזה, המזין את החלק המואר על מנת להטיל צלליו ולקיים מחשכים גם. טוב לזכור שמעמקים לעולם חשוכים. ידיעת האור מאפשרת למעמקים את זהר אפלתם.

הבשורה אינה נשאגת מגרון הכרוז, גם אם וכאשר קולו הערב עשוי להפנט את קהל הצמאים למים חיים להשיב את נפשם.
אין בשורה. אין תורה מה להביא אל העולם ובכך למלא את מעיינות החשיבות העצמית, זה מיותר, חסר טעם.
טעם החיים והטעם לחיים מונע ברגיל מהאושר להיות נוכח. מידיעת הקיום. מחישת הקיום. באופן מובן מאליו.
כלאחר יד. זה מישור האיזון אנרגטי.
ברוך הבא. ברוכה הבאה.

ובאה הברכה הזו אל כל מי שנמצא מסכים אל הטוב והטוב יותר והמצוין, ומרשה לעצמו לחיות את החיים עד תומם, בהווה, שמסכים אל ידיעותיו ומוותר על דעותיו ומסכים לחיות בשלום עם הטוב והטוב יותר והמצוין, מתוך מבט סקרני, מתוך שעשוע ושמחה ובידיעה מלאה של קיום, הוויית ההווה.

עשוי אדם לגלות שכאשר מעיינותיו מתמלאים, ואגמיו מלאים, והזרימה חזקה, עליו להתגייס עשרות מונים אל טהרתו ולהביא לשם את כוונתו הנקייה מרבב על מנת שייצאו כל הנפשות באשר הן נשכרות מאנרגיית החיים המציפה את העולם גם כך.

ראה לך
שלוותך, יציבותך, זרימתך - הם האור שהנך מתבקש לייצג, וטוב לזכור שסערות הרוח טוב אם יוארקו מיד, מצדך. שמא.

ראה כי נאמרים הדברים אישית לך ובאמצעותך נאמרים הדברים אישית לכל קורא וקוראת אל הזמן הזה.
ומי אשר זה "זהר – אור" בעבורו, ימצא את התקיימותם בחייו – כמובן מאליו.