יום חמישי, 28 בספטמבר 2017

שישי 29.09.2017


אלימות

כוח הרתעה מכיל בתוכו נפח לא מבוטל כלל של הבלגה.
כאשר נרצחים שלושה שומרים, על ידי מה שמוגדר כמחבל [אבל מרגע שהרג חיילים או שומרים יש מי שיגדיר אותו לוחם] ממהרת נביבות השלטון הילדותי, כל מיני שרים בממשלה, להכריז על גירוש והריסת בתים וכן הלאה.
כל זה על מנת לרצות את תרבות חמומי המוח אשר מאמינים שסבלו של אחר יקהה את סבלם, ובזאת מאשרים סבל ואלימות כפעולה לגיטימית.

הבלגה.
לא הענשה של המשפחה והכפר, ולא הריסת בתים ולא גירוש של המשפחה.
כל אלה חורגים מגבול הנדרש שכן הבלגה. פשוטו כמשמעו, היא זו שיכולה להחליש באופן משמעותי את המשך מעגלי הדמים.

ומאידך, התעקשות של המדינה לגרום לחברה הפלשתינאית לשגשוג כלכלי. באמצעות הגוף המשליט סדר.
רק זה.

כל ההגבלות והענישות לא מרתיעים. זו לא הרתעה.
זו תגובה צפויה מראש והיא נלקחת בחשבון, היא ידועה מראש.
ה"מחבלוחם" מוגדר לעתים קרובות כלא שפוי, והוא אכן מעצם רצונו לרצוח אדם באשר הוא אינו שפוי. כן, כן, השפיות המצדיקה הרג של האחר היא שגעון מסוג נפוץ במיוחד.
השיגעון הזה עשוי להיות נדרש. העניין הוא שהוא נדרש לעתים קרובות מדי.
העניין הוא שכל הצדקה לפגיעה באחר היא שגעון מרהיב – טירוף ממש – וכל הסכמה להיפגע מהאחר, היא יסוד טוב למדי ללא מעט מחלות – נפשיות ופיזיות. איוולת מפוארת.

גופים האמונים על השיגעונות למיניהם, במובן המדיני הכולל, כלומר הממשל, מורשים מטעם החברה לשאת נשק.
הצבא מורשה להרוג כי הדרג המדיני החליט שאין ברירה או כי המדינה הותקפה, הוא גוף שכולו שגעון מובנה ונדרש.
גוף שמותר לו להשתגע ולפגוע באחר.

ההפרזה והטירוף שמצליחים לוחמי גרילה לזרוע בקרב המאמינים לחדשות, באמצעות בובות הפרשנות של הפחד "עיתונאים", מייצרים הפרזה באישורים להשתמש באלימות ולפגוע באדם אחר.

כאשר מדובר בצבא כובש, גם אם יש מי שמאמין שזה צבא שרק שומר על הסדר, ההסלמה של הטירוף נראית כמעט וודאית אלא אם הכובש – יכבוש את ייצרו, יניח לאלת הנקם להיות מותמרת לאלת החסד, וינקוט בכמה צעדים של שכל ישר, כלומר, יספוג את המכות המתחייבות מתקופת דמים מתמשכת, מבלי להיפגע.

אחד האדם אז אפשר שיאבד לו את יקר מכל ויהיו קורבנות בנפש.
יחד עם זאת התבוננות ממבט המדינה לא יכולה לתת לקורבנות אלה, להחליש את בטחונה.

השכל הישר הנוסף הוא לא לפגוע בנכבשים, אלא להתבונן היטב מה האנשים, אחדי האדם הפלשתינאים צריכים.
באמצעות הצבא צריך לדאוג להם לתשתיות.
באמצעות הצבא צריך לדאוג להם לרמת חיים.
לשקם ולשדרג תשתית כלכלית מוניציפלית,
הצבא, אותו גוף שמותר לו להשתגע ולהצדיק הרג. הוא כמשליט סדר גם אזרחי, צריך לדאוג לאזרחים, גם אם אינם אזרחיו.


עוד ארגון שיש לו הגושפנקא להשתגע עד כדי הרג,
הוא המשטרה על כל מחלקותיה.
גם כאן, טוב אם הגוף הזה ייצא לעזור לאזרחים במקביל לעיסוקו בהשלטת משטר.
שוטרים שיעזרו לקשישים, לחסרי אונים, למי שנמצא במצוקה.
שוטרים שהם מתוך הקהילה והקהילה היא חלק מהם. שוטרים שהקהילה מחבקת.
לא שוטרים שאחד האדם פוחד מהם. אלה עם האקדח.


---

האירוע האלים המאותת נורת אזהרה מבחינת האלימות שבו הוא
התעוזה של חמישה בני אדם לבוא אל מאבטחים בשערי בית חולים
ולהכות אותם עד כדי שבירת שיניים ועצמות.
זו אלימות אזרחית שמשמעותה זלזול בממסד.

המשטרה החלשה שטובה לך כל כך מר בן ימין, לא עושה עבודתה נאמנה – אך ורק מתוך כך שאתה לא מגבה ולא רואה במשטרה חזקה רעיון טוב.
משטרה חזקה מונעת שחיתות. לא טוב למקורבים.
וזה, מר בן-ימין, לא טוב.
זה עשוי להפיל אותך. לקרשים.
בקרוב.

---

יו הפנר.
ניצול האג'נדה החברתית הדתית במהותה על פיה אשה היא חפץ ותו לא. מחד בעולם הגברים מוערץ על יכולתו "לכבוש" נשים שיסכימו לזנות בעבורו, ומאידך בעולם הנשים, החלק שעדיין "שייכות" כחפץ ל- אבא, מהר מאוד הפך ממאהב לאבא מזדקן שמתאים
לנערות חסרות דמות יציבה ואוהבת.

הצגת הנערות כשפנפנות, נשים כארנבות במגזין חודשי, בחירה
ב"נערת החודש" שזה בעצם עוד גוף מפלוסטק לצרכי הזכר,
לא שונים בדבר ובחצי דבר מביטויים אחרים של האג'נדה החברתית המוחצנת חדשות לבקרים בכל פרסומת, בלבוש המקובל וגם במקוננת הפמיניסטית התורנית.

הטעות המרהיבה של חלק מה "פמיניסטיות" (תלוי הגדרה אבל ברור לזן הפמיניסטי עליו מדובר) היא שהן רוצות להיות שוות לגברים – כלומר – בתוך העולם הזכרי כפי שהוא, אבל שוות לזכר, שוויון בשכר, ועוד מיני מקצועות שהן "יכולות לבצע לא פחות טוב מגברים".

כלומר ההחפצה בסדר כל עוד גם לך מותר להחפיץ.

על פני המאבק המטופש הזה, נשים ראוי להן להתאחד, להתאגד ולקבוע את האג'נדה שלהן. איך הן מסכימות לחיות. רצונן יכובד.
שכן הכוח הנקבי חזק פי כמה מונים מהכוח הזכרי.
באופן טבעי. זמן האימהות הגיע. השינוי הרצוי. לא רק בשכר.
בעיקר בהקרבה מטופשת של קרבנות, הבנים שמתים סתם.
לטובת המנהיג הדגול.


---


יום כיפור.
הטיפשים מזלזלים בעצמת ההתכנסות של המוני אדם.
זו אנרגיה אדירה. הסכמה, ולו על תפילה משותפת,
יש בכוחה לחולל הסכמות נוספות.

אחד האדם בעיקר נהנה מהשקט.

---


הייתי מבקש סליחה מכל מי שפגעתי בו.
יצא שעצמי הראשון בתור. בעצמי פגעתי יותר מכל.
אבל הוא, העצמי, סירב להיפגע.

הבאנו שלום.

חג שמח.

---
תודות










יום שישי, 22 בספטמבר 2017

כאשר אדם יושב אין לו ספק שמא הוא עומד

הנה אנו בחג השמח של ציון השנה הטובה
אני מבקש הרחבה על אמונות ופולחנים
ובמיוחד אם ניתן על עליית אמונות עתיקות
אל דרגת בחינה מחדש למשל עניין הארץ השטוחה.
---
ברוך הבא;
היה ער אל בית החזה; הרחב את בית החזה; קח שאיפה עמוקה ככל הניתן; בעוד כלוב הצלעות מתרחב לכל כיווניו ויכול להאיר את הרקמה החיה שבין הצלעות; כך שחלל בית החזה מואר כולו באור יקרות; ומכאן איחולי חג שמח ושניות טובה עולים כנתזי אור זהובים הבאים אל קראתך.
---
במובן הזה של אמונות טוב יהיה להתמקד במשל שהובא בדבר חזרת האמונה שהארץ שטוחה היא על פני עגולה. נושא זה כאמונות אחרות וכדעות אחרות עולה ונעלם כגלים, כמו תוקף מסוים יש לדעות שונות להיות נוכחות ואין זה חשוב מי הנושא אותן, כומר או מדען או אחד האדם.
---
בתקופה זו, עידן שבו הכל מושטח לרמת אין משמעות; כאשר מוקצה מה שמחייב צלילה או טיפוס; אין כל פלא שעניין זה של השטחת הכדור לכדי מישור צלחתי אינסופי משרתת את האמונה והדעה העתיקים האלה להיות נוכחים. השימוש בכלי המדע המותקף על מנת לתקוף את המדע המותקף; נמצא משעשע אל נוכח גיוס המדע לטובת אמונה.
----
אמונה ברגיל תלוית הוכחות; המאמין מתוך שהוכח לו איזה דבר יאבד אמונתו כאשר יחווה הוכחה אחרת;
אמונה נרכשת תדיר לצורך ובאופן חברתי; יחד עם זאת הידיעה הפנימית אינה ממש מגבה את האמונה. שכן בצד השני של האמונה יש ספק. ובעוד המטילים ספק בכדוריותו של הכדור וממציאים כלים מדעיים על מנת להוכיח לאנשי המדע שאמונתם ברת הוכחה, ושהם, אנשי המדע הנתונים למניפולציות כאלה ואחרות טועים; נמצאים אנשי המדע ואחד האדם יודעים שהכדור עגול. לא מאמינים. יודעים. לידיעה הזו אין עוררין. היא אינה מוטלת בספק. לכן אין כאן שיח. צד אחד מאמין מתוקף הוכחות צד שני יודע ללא עוררין.
כאשר אדם יושב אין לו ספק שמא הוא עומד.
---
לפיכך נמצאים כאן תהליכים מעמיקים של האנושות לבחון אותן רעיונות שוב ושוב. וכל אלה כולם סרק והבלות רוח, תפלות וחוסר טעם כאשר הן המאמינים בצלחת והן היודעים את הכדור אינם מתגייסים כולם כאחד להצלת התנאים הטובים למחייה של בני אדם על האדמה הזו.
אלה ואלה ממשיכים לזהם.
---
לגבי פולחנים.
מגיע לכל אחד האדם מעת לעת זמן בו יוכל להיות מחוץ לשגרת החיים.
פולחנים שונים משרתים עניין זה. חשיבותם בהעמקת ההשתייכות השבטית וההשתייכות האנושית.
למשל חגיגת טיהור הכדור יכולה להימשך שבוע שלם, עת בכל העולם אנשים יוצאים לטבע ולא רק שנהנים מכל רגע אלא רואים במו עיניהם את מצב האדמה והמים ועד כמה הם שותפים לביזת האדמה. פסטיבלים כאלה, עולמיים, יעשו מהפך בהתייחסות האדם לאדמה ולשיקומה.
---
שתהא שנה זו מקדמת את הישרדות האדם על הכדור כמשימה משותפת של כל אחדי האדם השוכנים על האדמה הכדורית ואלה המאמינים שזו צלחת.
שנה טובה ומבורכת.





יום שני, 18 בספטמבר 2017

וטוב לחיוך הפנימי

זו היתה הפעם השמונה עשרה שאנו מתכנסים בפארק הירדן.
השנה היינו - שנים עשר יום.
היה חם ולח במיוחד.
ללמדנו את מנטאליות האריה.
לשבת בצל ולא לזוז.
חם ולח.
אפילו אל המים אין כוח ללכת.
ככה. לשבת ולהזיע.

נוכחות כבירה.

עצמו עיניכם וראו.

ודוברו דברים כל מיני ובעיקר על הקשבה.
וההקשבה הקשיבה רוב קשב.
ונרדמה. חם היה.

---


כך המוח הרגיל, עם התפיסות הכלכליות המודרניות, הרציונאליות, המטופשות והמבריקות, נמס בחום היום. בצל האקליפטוס. בפארק הירדן.

כך הלחות מגבירה הזעה ואז ככה מדרום או מדרום מזרח או השד יודע מהיכן בא משב רוח מרענן.

כך מעדיפה התפיסה 
המובאת כאן להבליח מעת לעת. כמשב רוח מרענן.
לא כמשנה שלמה. עדיין.

לעת עתה. שלושה עיקרים -
תקרת הון - קצבת מחיה - מנגנון שקוף.

שזו התמורה -
 האפשרות לחיות ללא אימת היעדר הארוחה הבאה.
שזו התמורה - עיקור הפערים ממשמעותם החברתית.
שזו התמורה - לא עוד הסכמה להיפגע לא עוד הצדקה לפגוע.

---

לשם הולכים.
המנגנון מעל לגחמת אחד האדם. וכולו לשירותו.
הוא אינו יכול להיות תלוי באדם אחד או מיוצג על ידי אדם אחד.
הוא חייב להיות מיוצג ומתייצג דרך אחד האדם.
באשר הוא:
קצבתו מובטחת, בחירתו לשירות במנגנון – רצונית.ידיעתו את המנגנון כמשרת את אחד האדם להביאו אל מחוז חפצו שלו – היא המניע.
שכן אחד האדם שמעוניין לשרת במנגנון, בפועל מעוניין לשרת אנשים באמצעות המנגנון, ועיקרו, עזרה ותמיכה והכוונה של הזולת,
במיוחד בזה - התלוי במנגנון.

מנגנון שקוף - יעילותו גבוהה.

---

כאשר נמוגים הפערים פסיכולוגיים שבאים לשרת את החלק האינפנטילי של האנוש; כאשר אחד האדם יכול לחיות ללא חרב הפרנסה המדומה; אזי האלפא למיניהם: עשירים ועשירות העולם; האוחזים באקדחי החוק והסדר; אינם יכולים לתמרן עוד את אחד האדם לחרדותיו ופחדיו.

כאשר אחד האדם יכול לסרב להיפגע מהפער שכן אין עליו איום קיומי,
שכן קצבתו מובטחת, אין ערך ומשמעות להתנשאות האצולה המזויפת.

תקרת ההון עשויה להפחית את הצורך להשיג כוח דרך כסף.
זה לא רע כשלעצמו.

---

בעוד העבד המודרני מציית ומאמין ל"צורך לשרוד" -
בן החורין לא מסכים להתבונן אל חייו אלא בגובה העיניים.
מבלי פחד ומבלי להיות מאוים.
אין כיום שום צורך במאבק הישרדותי.
זוהי תעמולה נבזית יותר משהיא מוצלחת.
ונוצרו בה סדקים.
איום קיומי, כאג'נדה, כבר לא נתפס באמת בעיני רבים כ-האמת
בהא הידיעה.

---

כאשר החסד מובן מאליו וההישרדות היחידה הנדרשת מדברת על שתוף פעולה כלל אנושי לטיהור ושיקום הכדור הזה - על מנת שימשיך להתאים לנו, למחיה, לכולנו, אזי מאבדת האצולה את כוחה הפיזי הלא מתון לשמר פערים כאמצעי שליטה.

---

זה הכוון.
הרי כל אחד האדם עשויים ממש ליהנות מחייהם.
בהסכמה. מתוך אחווה. מתוך שמחת היצירה והחיים.

קבלת השגשוג כדרך חיים אינה גורעת מבריאות בריאה
שמשמעותה גם תסכולים וקשיים. זו צמיחה.
לא מדובר על אוטופיה רגשית אלא על
הצעה להתבוננות מחודשת על החיים
של חיה משועממת למדי שנקראת אנוש.

ויכולה לבחור את החירות לחיות בעולם שהוא בעבורה -
טוב
וטוב יותר
ומצוין.

הלל ושבח לעצם הקיום בחומר.

---


שנה טובה.
הסכמה לשינוי טוב.
וטוב לחיוך הפנימי.




הזמן בוחר אותך לא אתה אותו

פעם לפני שמונה עשרה גלגולים ומאתיים שנה לערך
היה ניסיון לקיים סדנה שבה יילמדו את עיקרי הטכנולוגיה
והפתרונות השונים בעיקר למטפלים.
מתוך עשרים שאמרו שיבואו - באה אחת.
אחת.
-
בטלתי ונכנסתי לאוטו. מופח נפש
נסעתי שעה ברחבי תל אביב. עם עצמי.
כיביתי הסלולר. המוזיקה.
לבד בעיר הגדולה.
--
אולי טוב לומר ולספר ולהאיר את אחת
מדמויות המופת בהכשרתי האישית.
זו, הפנימית.
דון חואן. הנגואל.
וזה בא והתיישב לידי באוטו
כשהוא אוחז בבטנו מרוב צחוק.
לידי. באוטו. ממש. יושב. מת מצחוק.
---
כן כן אמרתי לו אני יודע החשיבות העצמית וכל זה.
וחשתי תמורה ממפח נפש להתבוננות נכוחה.

הוא טפח לי טפיחה בריאה בין השכמות
ואז הוא הראה לי את מרחבי המדבר השמימי
ואת מדברי המרחב השמימיים.
ובהצביעו אל שם היו עולים חוטי אור
ומקשרים קשרי כתרים
ומופלא מהמבט היה המובט.


מה זה רלוונטי צחקתי לנוכח הרעיון
שחשיבותו העצמית של דון חואן היתה כל כך מוגזמת.
הוא לא הפסיק והסביר ברוב חשיבות ופומפוזיות את
משמעות האור והאורות
ואת פניו האירו שתי עיניים מחייכות
ורק כאשר התחננתי שיפסיק לפני שבטני תתפוצץ מצחוק -
הפסיק באחת ואמר לי -

הזמן בוחר אותך. לא אתה אותו.

נתן לי טפיחה בין השכמות ונעלם.
----
חזרתי לעשתונותיי לאחר כשעה או יותר,
זמן בו הייתי נוכח לגמרי בשני אירועים,
נוהג ברחבי תל אביב ללא תכלית
ובמקביל מקבל שעור ממאסטר.
שילחתי את הידיעה הזו למעמקי המובן מאליו
והאירוע נשתכח מלבי.

---

הזמן בוחר אותך. לא אתה אותו.

---


תודות