ולו כזית

חביבה אחת, אשה מעל חמישים לא נדחפת בתור עם העגלה ואנחנו מסכימים שאנחנו כנראה באותה סירה.
ככה, בקניות.
ואז מעמיס הכרובית והפטריות והחרדל והחסה והתפוזים ומשולם התשלום ואז מעמיסה העופות והדגים והלחם והעוגות והפסטרמה והקולה והמיץ ענבים .

ולא מצליח להתאפק, ולוחש לה, ראי, מכל מצרכייך איני טועם ולו כזית, 
חייכה ואמרה -
לעומתך, אוכלת אני כל מה שבמצרכיך.

---

אכן

אמרתי לה, וזה רק מוכיח לך שהטבעונים האלה רבה פחות גמישים וחברותיים מכם אוכלי הכל.

---

והשבת חייכה בעודה מתקדשת לרדת עלינו ועל כל עם ישראל.
ישתבח שמו לעד.

(אני לא מתחזק, רק מחזק את קורות ההומור הפנימי).

מה התירוץ שלך?

שלוש הערות:

כל אלה חסרים א'

את ריחות החיים, המתובלים מכל טוב,
ריח אמו וריח אביו
ריח הסתיו או ריח אביב,
את קולות צפרי החירות לשיר,
וטפטוף זרף זיף, והשקט והרחש
קבלה לעולם שכולו מקבל ותומך ואוהב.

לידה טבעית במקום מוכר ומוגן,
כאב אמו, נוכחות אנרגיה נקבית עצומה
המונחת בעבורו,

כל אלה חסרים בלידת התיעוש והשררה שבבית החולים.

כל אלה חסרים ב'

התבוננות נקיה ברך השוכב וגפיו נעים באקראיותם.
בעיניו של היונק, העולל.
התבוננות נקיה בבהלתו ובבכיו, בשנתו ובהתנהלותו,
בגילויו ובהתנהלותו בעולם.

התבוננות בקצב האישי, הנטיה האישית.
ההעדפה האישית.

התבוננות בצורך לתשומת הלב, תגובה שם, מידית.
פרגון רבתי לילד על פני כל דבר אחר,
הילד על פני הפוטנציאל.

למשל.
כל אלה חסרים למדי בנוף המערכת
בה מועבר דרך קבע היילוד,
מערכת התיעוש והשררה של בתי הלידה והכליאה לילדים ולהוריהם.


מה התירוץ שלך?

הורים פושעים בעל כורחם,
בזים ומתעללים בילדיהם בעל כורחם.
מסרבים לראות איך במו ידם
עבדותם במו ידם

אילו היה צר הדבר, היה ודאי צר לי הדבר
אבל זה מתרחב, כאשר מדובר בילדים
לא כי לא יעמדו בכך הקטנים
אלא כי זה כל כך מטופש עד הטעם סר
מתרבות שמעלה על נס כל קרבן

לבקש להפסיק לנצל את הרכים בשנים
ולשונות אלוהי הצריכה נוטפים שומן
ודאי מחייכים הוללי הממשל
דם ניגר צווארם
בעודם מתרים בי עידון
של מה שנאמר

של איך.

מה התירוץ שלך?

נדבר?

אם נדמה לך שבחינוך הביתי או בחינוך והלימוד הביתי ההורים "מקריבים" משהו, או ש"לוקחים אחריות מלאה".
אם נדמה לך שצריך להיות אמיץ כדי לבחור בדרך החיים הזו.

אם חשקה נפשך להאמין שבחוץ, יש כאלה מומחים, אנשים טובים כולם משכמם ומעלה, שירפדו את ילדיך בביטחון עצמי,
אמון בחיים ושמחה, ו
שזה לא הזנחה פושעת לשלוח ילד
בן שלושה חודשים אל הפעוטון.
אם לא שלושה חודשים אז חצי שנה,
או שנה,
או שנתיים,
או שלוש; שש; שבע....
אז זה בסדר?

להזניח את ילדך אצל אדם
שמזניח את ילדיו אצל אדם אחר,
ובכלל
להזניח את ילדך בתוך גדרות השבי,
גטו החשיבה המיותרת, הטיפשית,
המיותרת כל כך,
להזניח את הילד בשדות זרים
על פני להניח לו להיות הוא עצמו בביתו.

אם אינך חושב שמשחק הוא הוא הלימוד הנדרש היעיל והקוהרנטי לגיל הילדות,

שכל הגורים משחקים.

אם סבלנות היא הבעיה, או חוסר בטחון שלך כהורה, או כל מיני הצדקות שכולם תירוצים והצדקות.

אזי כדאי
שנשוחח על דרך החיים הזו.
מפתחות החינוך והלימוד -בידיך.

שדרך החיים החל"בית (חינוך ולימוד ביתי), מאפשרת לילד לאכול כל יום עם משפחתו שתיים או שלוש ארוחות.
מתי בפעם האחרונה אכלתם כל המשפחה?

וכל מה שאתה יודע על דרך החיים הזה שגוי מראש, במיוחד כשאתה מבקש תוצאה,
כי אז אתה חוטף תוצאה לא צפויה -
תואמת תחושת בטן -
נוקאאוט לכל שיטת חינוך ולימוד,
מכל בחינה.


עכשיו מה?

נדבר?

אסור

שלוש הערות:

הסברה

בליכוד מסבירים שההתארגנות של ליברמן ולפיד היא בעצם נגד נתניהו האיש:

"שמאל בתחפושת ימין מנסה להפיל את ממשלת הליכוד"

כך אומרים בכירים בליכוד בעקבות "כנס החירום" שיזמו ליברמן ולפיד • לדבריהם, תרחיש שבו ידרשו את החלפת יו"ר הליכוד כתנאי לתמיכה בשלטונו הוא "בדיחה".

כאשר אתה מסביר מה עושים לך,

זה לא מראה על גדולתך.

זה סתם מראה על פאניקה.

בליכוד מברברים.

הליכוד בפאניקה.

הם
מ ב ר ב ר י ם.



OCD

התקשורת נגועה ב -
Obsessive Compulsive Disorder

והעם גם.
הפוליטיקאים אינם ברי קשב וריכוז.
נרקיסיזם כלפי עצמו.


אסור
אסור לסבול יותר, אסור שיכאב, אסור לטעות, אסור להעליב, אסור להפליץ ולומר לשרמוטה שהיא נראית כמו שרמוטה והיא מתנהגת כמו שרמוטה וזכותה המלאה להיות שרמוטה אבל שתזוז לי מהנוף, מאחוריה עומדת אהובתי, אסור לצעוק על השמוק שירגיע שגם אם אפשר הוא לא חייב להתנהג כמו ילד שאמא לא התייחסה אליו יפה ואמא יש רק אחת.

ואסור להצביע על האונס הגלוי, המוערך והמוצדק שמתבצע יום יום - אינוס ההורים על ידי המנגנון, אינוס הרך הנולד מסתנוור נוכח הניאון בבית החולים ואינוס אמו אל סדר הלידה המתועש, אותה אם שתשלח אותו מהקן אל מרחצאות הטמטום, העוול והחיול האכזרי, המיני, הפדופילי ומעשיה - אינוס לא מודע ונורא.

עורו, הורים.
הקרבנות מוזמנים הלאה אל החיים.

מלחמת העולם הרביעית

שלוש הערות:

נראה אתכם

ההתעקשות לראות בישראל מדינת היהודים אצל היהודים סימטרית להתעקשות לראות בפלשתין - מדינת הערבים אצל הערבים.
ישראל-פלשתין היא מדינת היהודים והערבים.

זה מה שמייחד אותה.

עכשיו תפרידו. נראה אתכם.

אראל סג"ל

זחיחות יש לנו די והותר בממשלה ובכנסת.

בעיתונות זה לא נדרש. 

עכשיו יצאת גם פיתה.
מרוב זחיחות.

בוז לחברת כנסת - נבחרת ציבור -
גם אם אינה אמונה על ה"מחנה" שלך?
מה מצדיק את זה?

מלחמת העולם הרביעית

זה כבר לא
"עניי עירך קודמים"
זה
"רק עניי עירך".

וכשזה "רק עניי עירך".

סכינים, מברגים, אבנים.

מלחמת העולם הרביעית כבר כאן.

מערכת שמטרידה את הילדים ואת הדעת

חוסר הפרופורציה בין ההטרדה ההדדית
ושינוי ההסכמים החברתיים-מיניים בין גברים ונשים;
ביחד עם כל מה שאלים; מושחת;
צקצקנות וצדקנות שכולה לעולם על חשבון האחר;
כשזו התעמולה המתקיפה באגרסיביות ובפאסיביות
את האדם הפשוט.
---

הקשיבו הורים.
הילדים שלכם מוטרדים על בסיס יומיומי.
מבחינה חברתית.
מבחינה רגשית.
מבחינה נפשית.

מכל בחינה שהיא.

---

לא יכול אדם להחסיר באמת את אחריותו ולנהוג באמת בחוסר אחריות, שכן, השלת האחריות איננה מעוגנת בשום הסכם בינו ובין צאצאיו.
ויש מקרים שלא יכול אדם להרים את אדרת אחריותו
למלא את הזכות,
ללוות ולהיות לטובת ילדיו, לטובת החיים.

ואז היעדרו - מתבקש אל החיים האלה.
מסתבר.

יכול אחד האדם להתכחש לאחריותו לבוא חשבון עם עצמו כשלנגד עיניו - הילד.
שהוא.
הילד.
מבקש לקום לתחיה.

האחריות אינה עול. היא זכות.
חוסר האחריות הוא עול, ועוול.
---

ובך, ובך.

---

וזה בסדר.
מיליוני הורים מטרידים ומוטרדים ביחסים לא בריאים בהכרח עם הילדים.
ואלה, הילדים, חסרי ישע, מוזנחים,
אל מערכת שמטרידה את הילדים ואת הדעת
ואחר כך הם יסכימו להישחט על מזבח האיום הקיומי.
---

מבחינה רגשית יש הזנחה קולקטיבית, כנורמה מוצדקת, התעללות לגיטימית, זה בסדר כי כולם עושים את זה.

והילדים משלמים את המחיר.

אז בכל מקום שמדובר על הטרדה מינית,
הבה נדליק נר, לקרבן שמקריב הילד הפרטי שלנו,
על מזבח אמונות המון נבערות
שכולן מצדיקות את מעשינו -

ואולי, בעתיד, יהיו ילדים שיתבעו את הוריהם
על הטרדה מעצם שליחתם אל מחנות הריכוז,
ואז הפסטיבל התקשורתי יפנה את אורותיו ,
אל
הפשע הנורא הזה

שאם הייתם יודעים

וודאי הייתם נוהגים אחרת.

---

התחנכו עם הילדים בבית מלידתם ועד גיל ההתבגרות.
הניחו לילדים.

---

וביבי מחכך ידיו - הגז גז.

---

אחד האדם

לי בי דו

הפוסט לא מיועד לנשים כועסות שנפגעו ונלחמות בתופעה החברתית של כפייה, אלימות והטרדה, גם מינית.

הפוסט לא מיועד לאלימים שאלימותם מוצדקת באלימות.

הפוסט לא מיועד לג'רוזלם.

והפוסי, זה בקטע הבא.

---

האריה, זה, המלך, מסרב.

הוא אומר שזו הטרדה מינית.

ככה באלימות לעבר את הלביאה.

חתול הבית לעומת זאת, שמח לכל ידיעה בעיתון

גם אם מעלילים עליו שלא הטריד מינית.

---

המצקצקת, זו שעכשיו תאמר שלא צוחקים על הטרדה מינית,
בטח צוחקת.

שכל הטרדה אינה נושא להומור,

ובמיוחד הטרדה מינית.

שזה פוצע את הנפש.

ולפיכך הבה ולא נשתעשע על שליחת הילדים
לזבח מותם התקשורתי,

אי שם בהיותם חיילים בעוד כך וכך "איומים קיומיים".

לא נתבדח על ההטרדה היומיומית של ילדים גם בידי הוריהם שמשתפים פעולה ומצדיקים את שיתוף הפעולה בהשתייכות ל...

למען השייכות לעם אני מסכים למול את בני,

ולשלוח אותו אל תרבות הקרבן חסר הישע,

שירוויח קירבה בהקרבה.

הצדקה ראויה.

---

ועכשיו האריה לא מתרבה יותר.

הוא לא הורג גורים שאינם שלו.

אין לו עניין בריח המשכר של ייחומה.

שמא יטריד.

וגר אריה עם גבר.

---

גבר בעולמנו המצוקצק מוטרד מינית לא פחות מאשה.

אבל הוא גבר.

והמצקצקת, זו מלמעלה, יכולה לצעוק שזה לא אותו דבר.

נכון,

הטרדה של גבר היא לגיטימית.

---

- שלום,

-- שלום,

- כאן זה אבדות ומציאות?

-- אהה....

- מממ... אני איבדתי את הליבידו שלי.

-- סימנים מזהים יש.

- כן, קעקוע של סמן לידה בצד שמאל.

-- רגע.

-- אין כאן, אבל תבוא מחר -

בדרך כלל כל יום מביאים לנו איזה ליבידו עזוב.

- תודה רבה.

-- בבקשה.

---

אחד האדם.