לא פשוט לא מסובך להבין

לא פשוט ולא מסובך להבין

שפוליטיקה חושבת במונחים של כוח.

וזה הכשל: שהידיים המונחות אידאולוגית
על ידי כוח הן שאוחזות באקדח.

ישראל אחת מיצואני הנשק הגדולים בעולם - בטח יחסית לגודלה. לכו תגידו עכשיו שאין לישראל אינטרס ברור למצב לוחמה. שזה כוח וכסף. הרבה כוח. הרבה כסף.

וזה משרת את הפוליטיקה. את החדרת החרדה
אל כל רבדי החיים. מדינה נוירוטית.
למה למען השם? בשביל פאקינ ווט?

מי שמחזיק את האקדח - מייצר עוד ועוד אקדחים.

מכל מיני סוגים. ובזכות האקדחים האלה גם 

הורגים אזרח בדואי ועוד מעט נתנצל.

חבורת בריונים חמושים מטילים חיתתם על אוכלוסייה שלמה, משחקים בשעיר לאזריה
עם עורכי דין מטורפים ותאבי כוח ושררה,
כפי שחתול משתעשע עם עכבר.

התקשורת עסוקה באינוס חיילת שזה בהחלט לא בסדר ולא מדברים על אינוס העם על ידי איומים קיומיים חיצוניים, על אינוס מיליוני אנשים לחיות תחת חוקים אללה ייסתור.

---

החדשות הטובות הם שהחיים נגמרים.
וואלה. החיים נגמרים. ממילא.

אז אפשר לחיות את מה שיש שהחיים מציעים אינספור הווה.

להשקיע משאבים ושכל ישר באפשרויות השלום והשגשוג, באנרגיה זולה, ברווחה, בתנאים, בעידוד האדם ללכת בדרכו עד כמה שאפשר וכן הלאה.

הרדיקלים החופשיים אז לא מאיימים כל כך.
אפשר לפרק אלימות מנשקה.

---

ההתלהמות המשיחית היא פרפורי גסיסה של מי שמבקשים לעשות בלגן ומתחננים ממש להיות מרוסנים בתוך מערבולת פנימית שקורסת אל תוך עצמה, כי המשיח מסתבר חייב לבוא על חמור.

תתבוננו בבנט - חמור.

והילד שקד.
שקדיית טו בשבט פורחת בחגה. בקרוב תיבול ובפירותיה ציאניד. לא להגזים במינון יתר.

מיעוט שמגייס את אלוהים
ואלוהים לא ממש מגיע למילואים.

---

אז סדר חברתי חדש. זה ברור.

איזו מן התבוננות של שירות האזרח. משהו כזה.

שהמוסד ייתן שירות לאזרח.

כן. ככה ממש. יקדם את האזרח למחוז חפצו.

פוליטיקה. כוח. זה ממילא לא באמת אם אנחנו לא שותים בצמא את ההבלים המתלהמים של אנשים חסרי מעוף אחריות או כוון.

מי אלה בריוני האיוולת לומר לאדם איך לחיות על אדמתו, ממה לפחד ועל מה להניח לעושקו:

ייצור נשק להשמדת מיליוני בני אדם למשל.

ייצור של דשן כימי.

חבורה של פושעי אדמה.
טינופת הארץ. שודדים בשם תעשייה וקדמה.

אוכלי טריפות כי אפשר ומותר.

ומותר גם להתעלל בילדים, בזקנים ובכל מי שאפשר.

הכל בסדר ושום דבר לא.

---

וזה באיזשהו מובן סבבה, כי האגדות המסופרות כבר מוצהרות כאגדות, והטמטום מושחז עד כדי כך שהוא קרדום לחפור בו בידי המתלהמים. המשיחיים.
והורגים את עצמם על הבלותה של תורה.

---

לא פשוט לא מסובך.

לעולם - תמיד ולנצח נצחים הקרבנות באמת

הם חסרי הישע. תינוקת, ילדים וזקנים.

המוקרבים על מזבח אמונותינו
בדבר פתפותי רכוש וידע.

---

תודות

רוחות מרפאים

למשל כשאדם מתקשה לנשום, מה שנקרא קוצר נשימה, טוב אם פשוט יבקש מהגוף להיזכר איך נושמים, כמו לקרוא רגע לנשמה.

שזו, הנשימה - היא שריקת האהבה והחיזור של הנשמה אל החומר החי

בו השתכנה לה כשכינה,
ומבקשת לחוות כל נשימה,

כשאגות שמחה ולהבת האש.
אש החיים.

על כן עמדי לידו ונשמי.

ודמי את זימייך.

אלה צדי הריאות.

כלוב הצלעות כולו.
ונשמי מצדייך.

ופתחי את מרכז החזה.

דמי חזך כגליל שנפתח ונסגר.

תנועת הנשימה אפשר
תפתח מנהרות סתומות.

והראיה גם היא. במובן של המבט
פנימה ומבט העין אל האין.

השפעת התרגול הזה עלייך היא עשרות מונים, כאשר הוא מתבצע על יד אדם שמתקשה לנשום.

ולמרבה תדהמה הבראתו המובטחת דרכך היא היא הבראתך - וכלל לא התקשית לנשום מבראשית.

שזה - לחזק את החזק.

והחלש יתחזק מעצמו.

ומכאן, המתקשה לנשום הוא המאדיר אותך אל מעבר למידתך.

עד שנזכר גופו.
ואז במובן של תרגול הדדי יומיומי.

הקשר הנשמתי. מן הסתם, יצא במחול.

ככה זה רוחות מרפאים.

נעדר שיח

אל תתנו לילדים נשק.
אז הם לא יהרגו.

צבא מקצועי, וולנטרי, מגיל 21, אחרי טוהר ראשון.

משטרה מקצועית, משובחת, משכורות עתק, נתונים מעולים.

לשמור על הסדר זה שליחות,
לא ביטוי אישי של אלימות,
זה עניין לאנשים בוגרים.

לתת לילדים נשק זה פשוט טיפשות.

---

אין שום שכל ישר בפגיעה באחר.

ככל שנימנע מהפגיעה באחר
נימנע מפגיעה בעצמנו

כי זה אותו אחד.

כשאתה פוגע בה אתה פוגע בעצמך.

כשאתה פוגע אתה פגוע.

שההיבט המשיחי נעדר שיח.

נעדרת ההקשבה.
הכניסה לעקבותיו של האחר.

למידת דרכו על מנת להניח סעד,
או לקבל, או ביחד.

---

התעקם להם לחסרי תשומת הלב ההורית,

לחסרי הגיבוי הרגשי על שלל התסכולים,

למחונכים, לכפויי האופן והמקום והזמן

למאמינים הגדולים שזה. כל זה

לטובתם.

ובפנים.

ממש בפנים.

בבפנוכו של הבפנים ממש.

בגרעין של כל זה,

בלב האטומי של העניין הזה,

אנחנו יודעים שזה לא.
זה לא היה לטובתנו

וזה לא לטובת ילדינו.

כמעט חיוך עולה אצל השכל הישר 

אל מול האירוניה הנוראה מכולם,

זה לא לטובת אף אחד.

גורנישט.

---

עכשיו אתם ככה בטח מעלעלים בסבות והצדקות לכפייה.

אין צורך, הנה, חינם,
אכפתיות.

בשם האכפתיות
אני יכול לכפות על ילדי גבולות.

לא יכול.

חייב. זו חובתי. האישית, ההורית.

מתוך טובתם.
כפי תפישתי כהורה.

ונראה מישהו מתווכח איתי על טובת ילדי,
כאשר היא איננה אלא טובת צמיחתם הבריאה,
הנפשית והרגשית, גם אם תסכוליהם לעתים קשים גם לי מנשוא,
שכן גם עליי כהורה להתבגר.
להתבגר מעצם הורותי,
מתוך הוראתי.
ומי מלמדני את אלה בעל כורחי?
ההקשבה וההתבוננות והראיה את טובתם.

---

שהנני הורה למופת בכל מקרה. גם כשאיני מתנהג למופת. גם תוך זיוף עצמי, או חולשה

ובאות עיניים חקרניות סקרניות ותמימות ומבקשות לדעת ולהרגיש אהובות.
למרות ואף על פי שלפעמים העולם נחרב ממש,

והדרמה גדולה והבכי זועק לשמיים, ואפילו אם צריך לבכות כי כואב ולצרוח כי מפחיד ולעצבן כי עייפים ולצחוק אל תוך רכותה המנחמת של האהדה והאהבה הבסיסיים
שהם הבסיס לקיום המשפחה.

אז עכשיו,

כשמתבוננים בילדים קטנטנים שמגויסים להגיע למעמד בלתי אפשרי. ניתן לראות כיצד חייל הבדיל משמש כראוי למי שמקריב את זבח קרבתו לעצמו, לשכלו הישר, להיות כבובה פוליטית, להיטלטל בין השכל הישר שטוען שיש להימנע מפגיעה ומהיפגעות ככל הניתן, לבין ההצדקות המובאות לפתחו כחדשות אחרונות.

ואז הילד הזה נשלח להיות בסיטואציה
שבה ההוצאה להורג הינה בלתי נמנעת.

הקלות הבלתי נסבלת שזה קורה איננה בשל מחדל מקומי. אלא בשל היעדר שכל ישר חברתי. דתי בעיקרו, שאין לך כמו הדת לנכס לעצמה אמת מוחלטת עד כדי כך שהיא מצדיקה - פגיעה באחר. 

במיוחד אם הוא לא יהודי. או לא יהודי דתי. או לא מוסלמי. או לא מוסלמי דתי. וכן הלאה.

וכשהיעדר השכל הישר בוטה כל כך,

מה לו לעדר להלין על המוציא לפועל?

אז ניתן לשבת ולצקצק אי אי אי
והחוננים מראש מקשקשים איזה אתנן פוליטי
אבל כל זה לטובת מי?

טובת הילד וזה ממש לא פוליטיקלי קורקט,
היא הדבר האחרון שמעניין את ליבת התרבות המשיחית; הצודקת, המסרסת, המקצצת, המצקצקת וחסרת המוח בהנחה שהמוח אמור להחזיק שכל ישר.

אל תתנו לילדים רובים.
אל תשימו עליהם מורים.

---

הקפידו בשכל ישר.

עד כמה שניתן.

הצפן ופענח

אדם שיש ברשותו יותר ממון מהנדרש לחיי רווחה,

זה שחי חיי ראווה, תאווה, יוהרה,

היה מוקע מקהילה בריאה - כתרנגול קצוץ זנב.

שזה בכל דרך שניתן להתבונן גזל.

משיכת פֵּרות השגשוג אל מחסנים וכספות,

עשויה להיות מצילת חיים במחסני יוסף,
הצפן ופענח.

אצירת אוצרות אל מחסנים וכספות

על חשבון הזולת, באין חלוקת החסד והניתן,

על חשבון האדמה עצמה, והצומח והחי

על חשבון הזולת, כל זולת 

זה גזל, ועושק.

והנהנתנים, על חדקיהם, על קרניהם,

שופכים את ביאת ריקבונם המוסרני

באמתלת פילנתרופיה בעלתנית

ונקבותיהם מתייחמות אל נוכח הסירוס והבוז,

ובניהם מבוזים אל מזבחות התפל וחוסר הטעם.

---

תרבות הצריכה היא תרבות הגזל והעושק.

כלכלה שמאפשרת גזל ועושק איננה אלא רמיה עצמית ובזאת לא נכחיד, עולה הצטיינות יתירה.שעכשיו. מה?

נשימה עמוקה, הודיה. כאלה.

זה אפשרי. באחד האדם.

בחיי אחד האדם.

מיין קינדער שרוליק

"מועצת הביטחון היא הגוף היחיד מבין מוסדות האו"ם שיש ביכולתו להעניש באופן פעיל מדינות בעולם, וזו אחת הסיבות שקבלת מושב במועצה נחשבת למינוי יוקרתי."

---

כשהילדים היו קטנים יום אחד בקשו לקבל עונש. לא ידעו מה זה.

בטח, נענו, הנה למשל עכשיו תקבלו עונש לא לרדת מהספה עשר דקות.

קיבלו.

אחרי עשר דקות כשכבר מותר לרדת מהספה שאלו -

אפשר עוד עונש?
---

גם כשלא גדלים תחת הענשה וענישה אלא האנשה היא העניין

נדרש לא מעט חוש הומור.

ובשביל לראות את ישראל יושבת במועצת הבטחון של האו"ם

ומענישה מדינות אולי כי לא קנו ממנה מספיק נשק, לך תדע,

בשביל לראות את זה

צריך הרבה מאוד עלים ירוקים מאוד ורפואיים מאוד 

לגייס הררים של חוש הומור.

---

שערו בנפשכם, בנט מעניש וצומח לו זקן,

ליברמן מוריד סטירה לאיזה ילד ולוקה בליבו,

וממשלת ישראל כולה מי בשוט ומי במקל,

מענישה את אומות העולם.

והשררה אמנו צוחקת בקול

במגזר הציבורי.

---

מיין קינדער שרוליק,

אנא הלכת?

כלאחר יד

במובן הזה של בריאות

טוב להתייחס אל

הבריאות כלאחר יד.

אין צורך להפריז ולהגזים באיזון מדומיין ומכוון - מתוך מודעות.

אלא מעת לעת להעלות את העניין הבריאותי 
אל המודעות ולבחון היבטים שונים;
או התנהגויות שונות
או תפישות או דפוסים שונים,
אשר נמצאים מתאימים או לא מתאימים עוד -

כזרימת החיים השוטפת.

מניחים לבריאות להיות כלאחר יד,
למחלה לבוא כלאחר יד, 
כאשר מדובר במחלה שבאה
לעורר ולחזק את המערכת החיסונית,
במובן של מחלה עונתית,
מחלה שאיננה כרונית דווקא,
לתת לזו לבוא בזמנה 
ולהבריא ממנה בספונטניות.

ללא ההעמסה של טיפולים שונים, תרופות 
או אפילו לווי אנרגטי מוגזם.

עם זאת, על מנת להיות מסוגלים 
להעלות את הסגולה הזו 
של

בריאות כלאחר יד

כאשר עולה המודעות אל הבריאות 
ואל ההרגלים ואל השינוי המתבקש - 
זה שלעולם הגוף מצביע עליו; 
אותו שינוי שהמודעות מודעת לו ומעלימה עין,
כלאחר יד, אלה ההיבטים המתבקשים
מעת לעת
לבחינה מחודשת:
אלו הן הזיקות? 
אלו הן הדמויות? 
אלו הם הסיפורים? 
אלו הם ההסברים,
הניתנים והמצדיקים את 
התפישה האישית
בדבר מי אני 
ומי 
אני חושב שאני. 
או אני חושבת שאני.

הפער בין מי שאת היא - תהי אשר תהי,
ובין מי שאת בפועל תהא אשר תהא,
איננו פסול
.
לא הוצא מתוך תבנית פער מסוים
ונפסל כפסל, אל דמותך המלבבת.

אלא הפער הזה 
הוא היבט של פעימה של חיים.

וטוב לה
למי שאת חושבת שאת היא
לקבל את מי שאת היא
באהבה ובשמחה גדולה.

כלאחר יד.

במלחמה כבר הפסדנו

במלחמה כבר הפסדנו.
אנחנו יכולים להצטייד במיטב השריון.
לעמוד בשדה הקרב חמושים מכף רגל עד ראש.
כגולית.

במלחמה כבר הפסדנו.
צוללות משוכללות, מטוסים חמקנים, טילים חכמים, מטוסים ללא טייסים ורחפנים מעולים.
הטובים כבר לא לטיס והטובות כבר לא לטייסים.

במלחמה כבר הפסדנו.
האויב המדומיין הוא שניצח אותנו.
האויב בפועל הוא אנחנו עצמנו.
האויב בפועל הוא אובדן עמוד השדרה של בני אדם בוגרים.
הילדותיות שמתאפשרת כאג'נדה.
המשיחיות שמשתלטת על מרכזי התקשורת.
הקרבנות שמבקשים לשלוט בנו.

שנאת חינם ניצחה אותנו.
אין חדש תחת השמש.

במלחמה כבר הפסדנו.
אנחנו יכולים להתחמש בכל תחכום אפשרי.
ונמשיך להפסיד.

דרך ארץ קדמה לתורה,
וכשאין דרך ארץ לא יכולה להיות תורה.
אנחנו מסכימים לרמיסת דרך הארץ תחת מגפי הצורר הדתי, המשיחי, הפנאטי, שמרשה לעצמו להצדיק מוות הרג וכפייה בשם איזשהו אלוהים.

במלחמה כבר הפסדנו.
שננצח בשלום?

תודות.