אלימות
כוח הרתעה מכיל בתוכו נפח לא מבוטל כלל של הבלגה.
כאשר נרצחים שלושה שומרים, על ידי מה שמוגדר כמחבל [אבל מרגע שהרג חיילים או שומרים יש מי שיגדיר אותו לוחם] ממהרת נביבות השלטון הילדותי, כל מיני שרים בממשלה, להכריז על גירוש והריסת בתים וכן הלאה.
כל זה על מנת לרצות את תרבות חמומי המוח אשר מאמינים שסבלו של אחר יקהה את סבלם, ובזאת מאשרים סבל ואלימות כפעולה לגיטימית.
הבלגה.
לא הענשה של המשפחה והכפר, ולא הריסת בתים ולא גירוש של המשפחה.
כל אלה חורגים מגבול הנדרש שכן הבלגה. פשוטו כמשמעו, היא זו שיכולה להחליש באופן משמעותי את המשך מעגלי הדמים.
ומאידך, התעקשות של המדינה לגרום לחברה הפלשתינאית לשגשוג כלכלי. באמצעות הגוף המשליט סדר.
רק זה.
כל ההגבלות והענישות לא מרתיעים. זו לא הרתעה.
זו תגובה צפויה מראש והיא נלקחת בחשבון, היא ידועה מראש.
ה"מחבלוחם" מוגדר לעתים קרובות כלא שפוי, והוא אכן מעצם רצונו לרצוח אדם באשר הוא אינו שפוי. כן, כן, השפיות המצדיקה הרג של האחר היא שגעון מסוג נפוץ במיוחד.
השיגעון הזה עשוי להיות נדרש. העניין הוא שהוא נדרש לעתים קרובות מדי.
העניין הוא שכל הצדקה לפגיעה באחר היא שגעון מרהיב – טירוף ממש – וכל הסכמה להיפגע מהאחר, היא יסוד טוב למדי ללא מעט מחלות – נפשיות ופיזיות. איוולת מפוארת.
גופים האמונים על השיגעונות למיניהם, במובן המדיני הכולל, כלומר הממשל, מורשים מטעם החברה לשאת נשק.
הצבא מורשה להרוג כי הדרג המדיני החליט שאין ברירה או כי המדינה הותקפה, הוא גוף שכולו שגעון מובנה ונדרש.
גוף שמותר לו להשתגע ולפגוע באחר.
ההפרזה והטירוף שמצליחים לוחמי גרילה לזרוע בקרב המאמינים לחדשות, באמצעות בובות הפרשנות של הפחד "עיתונאים", מייצרים הפרזה באישורים להשתמש באלימות ולפגוע באדם אחר.
כאשר מדובר בצבא כובש, גם אם יש מי
שמאמין שזה צבא שרק שומר על הסדר, ההסלמה של הטירוף נראית כמעט וודאית אלא אם
הכובש – יכבוש את ייצרו, יניח לאלת הנקם להיות מותמרת לאלת החסד, וינקוט בכמה
צעדים של שכל ישר, כלומר, יספוג את המכות המתחייבות מתקופת דמים מתמשכת, מבלי
להיפגע.
אחד האדם אז אפשר שיאבד לו את יקר מכל ויהיו קורבנות בנפש.
יחד עם זאת התבוננות ממבט המדינה לא יכולה לתת לקורבנות אלה, להחליש את בטחונה.
השכל הישר הנוסף הוא לא לפגוע בנכבשים, אלא להתבונן היטב מה האנשים, אחדי האדם הפלשתינאים צריכים.
באמצעות הצבא צריך לדאוג להם לתשתיות.
באמצעות הצבא צריך לדאוג להם לרמת חיים.
לשקם ולשדרג תשתית כלכלית מוניציפלית,
הצבא, אותו גוף שמותר לו להשתגע ולהצדיק הרג. הוא כמשליט סדר גם אזרחי, צריך לדאוג לאזרחים, גם אם אינם אזרחיו.
עוד ארגון שיש לו הגושפנקא להשתגע עד כדי הרג,
הוא המשטרה על כל מחלקותיה.
גם כאן, טוב אם הגוף הזה ייצא לעזור לאזרחים במקביל לעיסוקו בהשלטת משטר.
שוטרים שיעזרו לקשישים, לחסרי אונים, למי שנמצא במצוקה.
שוטרים שהם מתוך הקהילה והקהילה היא חלק מהם. שוטרים שהקהילה מחבקת.
לא שוטרים שאחד האדם פוחד מהם. אלה עם האקדח.
---
האירוע האלים המאותת נורת אזהרה מבחינת האלימות שבו הוא
התעוזה של חמישה בני אדם לבוא אל מאבטחים בשערי בית חולים
ולהכות אותם עד כדי שבירת שיניים ועצמות.
זו אלימות אזרחית שמשמעותה זלזול בממסד.
המשטרה החלשה שטובה לך כל כך מר בן ימין, לא עושה עבודתה נאמנה – אך ורק מתוך כך שאתה לא מגבה ולא רואה במשטרה חזקה רעיון טוב.
משטרה חזקה מונעת שחיתות. לא טוב למקורבים.
וזה, מר בן-ימין, לא טוב.
זה עשוי להפיל אותך. לקרשים.
בקרוב.
---
יו הפנר.
ניצול האג'נדה החברתית הדתית במהותה על פיה אשה היא חפץ ותו לא. מחד בעולם הגברים מוערץ על יכולתו "לכבוש" נשים שיסכימו לזנות בעבורו, ומאידך בעולם הנשים, החלק שעדיין "שייכות" כחפץ ל- אבא, מהר מאוד הפך ממאהב לאבא מזדקן שמתאים
לנערות חסרות דמות יציבה ואוהבת.
הצגת הנערות כשפנפנות, נשים כארנבות במגזין חודשי, בחירה
ב"נערת החודש" שזה בעצם עוד גוף מפלוסטק לצרכי הזכר,
לא שונים בדבר ובחצי דבר מביטויים אחרים של האג'נדה החברתית המוחצנת חדשות לבקרים בכל פרסומת, בלבוש המקובל וגם במקוננת הפמיניסטית התורנית.
הטעות המרהיבה של חלק מה "פמיניסטיות" (תלוי הגדרה אבל ברור לזן הפמיניסטי עליו מדובר) היא שהן רוצות להיות שוות לגברים – כלומר – בתוך העולם הזכרי כפי שהוא, אבל שוות לזכר, שוויון בשכר, ועוד מיני מקצועות שהן "יכולות לבצע לא פחות טוב מגברים".
כלומר ההחפצה בסדר כל עוד גם לך מותר להחפיץ.
על פני המאבק המטופש הזה, נשים ראוי להן להתאחד, להתאגד ולקבוע את האג'נדה שלהן. איך הן מסכימות לחיות. רצונן יכובד.
שכן הכוח הנקבי חזק פי כמה מונים מהכוח הזכרי.
באופן טבעי. זמן האימהות הגיע. השינוי הרצוי. לא רק בשכר.
בעיקר בהקרבה מטופשת של קרבנות, הבנים שמתים סתם.
לטובת המנהיג הדגול.
---
יום כיפור.
הטיפשים מזלזלים בעצמת ההתכנסות של המוני אדם.
זו אנרגיה אדירה. הסכמה, ולו על תפילה משותפת,
יש בכוחה לחולל הסכמות נוספות.
אחד האדם בעיקר נהנה מהשקט.
---
הייתי מבקש סליחה מכל מי שפגעתי בו.
יצא שעצמי הראשון בתור. בעצמי פגעתי יותר מכל.
אבל הוא, העצמי, סירב להיפגע.
הבאנו שלום.
חג שמח.
---
תודות
אחד האדם אז אפשר שיאבד לו את יקר מכל ויהיו קורבנות בנפש.
יחד עם זאת התבוננות ממבט המדינה לא יכולה לתת לקורבנות אלה, להחליש את בטחונה.
השכל הישר הנוסף הוא לא לפגוע בנכבשים, אלא להתבונן היטב מה האנשים, אחדי האדם הפלשתינאים צריכים.
באמצעות הצבא צריך לדאוג להם לתשתיות.
באמצעות הצבא צריך לדאוג להם לרמת חיים.
לשקם ולשדרג תשתית כלכלית מוניציפלית,
הצבא, אותו גוף שמותר לו להשתגע ולהצדיק הרג. הוא כמשליט סדר גם אזרחי, צריך לדאוג לאזרחים, גם אם אינם אזרחיו.
עוד ארגון שיש לו הגושפנקא להשתגע עד כדי הרג,
הוא המשטרה על כל מחלקותיה.
גם כאן, טוב אם הגוף הזה ייצא לעזור לאזרחים במקביל לעיסוקו בהשלטת משטר.
שוטרים שיעזרו לקשישים, לחסרי אונים, למי שנמצא במצוקה.
שוטרים שהם מתוך הקהילה והקהילה היא חלק מהם. שוטרים שהקהילה מחבקת.
לא שוטרים שאחד האדם פוחד מהם. אלה עם האקדח.
---
האירוע האלים המאותת נורת אזהרה מבחינת האלימות שבו הוא
התעוזה של חמישה בני אדם לבוא אל מאבטחים בשערי בית חולים
ולהכות אותם עד כדי שבירת שיניים ועצמות.
זו אלימות אזרחית שמשמעותה זלזול בממסד.
המשטרה החלשה שטובה לך כל כך מר בן ימין, לא עושה עבודתה נאמנה – אך ורק מתוך כך שאתה לא מגבה ולא רואה במשטרה חזקה רעיון טוב.
משטרה חזקה מונעת שחיתות. לא טוב למקורבים.
וזה, מר בן-ימין, לא טוב.
זה עשוי להפיל אותך. לקרשים.
בקרוב.
---
יו הפנר.
ניצול האג'נדה החברתית הדתית במהותה על פיה אשה היא חפץ ותו לא. מחד בעולם הגברים מוערץ על יכולתו "לכבוש" נשים שיסכימו לזנות בעבורו, ומאידך בעולם הנשים, החלק שעדיין "שייכות" כחפץ ל- אבא, מהר מאוד הפך ממאהב לאבא מזדקן שמתאים
לנערות חסרות דמות יציבה ואוהבת.
הצגת הנערות כשפנפנות, נשים כארנבות במגזין חודשי, בחירה
ב"נערת החודש" שזה בעצם עוד גוף מפלוסטק לצרכי הזכר,
לא שונים בדבר ובחצי דבר מביטויים אחרים של האג'נדה החברתית המוחצנת חדשות לבקרים בכל פרסומת, בלבוש המקובל וגם במקוננת הפמיניסטית התורנית.
הטעות המרהיבה של חלק מה "פמיניסטיות" (תלוי הגדרה אבל ברור לזן הפמיניסטי עליו מדובר) היא שהן רוצות להיות שוות לגברים – כלומר – בתוך העולם הזכרי כפי שהוא, אבל שוות לזכר, שוויון בשכר, ועוד מיני מקצועות שהן "יכולות לבצע לא פחות טוב מגברים".
כלומר ההחפצה בסדר כל עוד גם לך מותר להחפיץ.
על פני המאבק המטופש הזה, נשים ראוי להן להתאחד, להתאגד ולקבוע את האג'נדה שלהן. איך הן מסכימות לחיות. רצונן יכובד.
שכן הכוח הנקבי חזק פי כמה מונים מהכוח הזכרי.
באופן טבעי. זמן האימהות הגיע. השינוי הרצוי. לא רק בשכר.
בעיקר בהקרבה מטופשת של קרבנות, הבנים שמתים סתם.
לטובת המנהיג הדגול.
---
יום כיפור.
הטיפשים מזלזלים בעצמת ההתכנסות של המוני אדם.
זו אנרגיה אדירה. הסכמה, ולו על תפילה משותפת,
יש בכוחה לחולל הסכמות נוספות.
אחד האדם בעיקר נהנה מהשקט.
---
הייתי מבקש סליחה מכל מי שפגעתי בו.
יצא שעצמי הראשון בתור. בעצמי פגעתי יותר מכל.
אבל הוא, העצמי, סירב להיפגע.
הבאנו שלום.
חג שמח.
---
תודות
