שיחת שלם זמן ושייכות

אני מבקש להתמקד בקטע הזה של ההמתנה .. בעצלתיים העולם...

ראה,
נטייתך להקל ראש באדוות גלי השפעה המתגלגלים בתווך שבינך לבין עצמך אלה המתווכים בין תהודת מקור הבריאה אל כל הברואים באשר הם, משמשת כתעתוע שהנפש זורקת לפני עצמה, כשעשוע.

ההמתנה היא מתנה בפני עצמה שלא נגרעת ממך מתנת ההמתנה, שאילולא כן לא יכול היית להקדים את זמנך במובן של קידה, לקוד בפני הבריאה את יישומיה כחסד שלם.
מכאן שתפיסתך את מקדים את זמנך אינה אלא היכולת להמתין. להניח זרע כאן ולהמתין ולהניח זרע שם ולהמתין. ראה את יערות ופרדסי אי עשייתך; איך נבטו להפליא אל זמנם. ופרותיהם הבשילו עד כדי שפעה ניתנת לליקוט אצל ההווה.

מה שהנחת אצל שביטי הכוונה כמסר, כרעיון לא בא אלא כמתרגם אל תוך הגדרת המילים באופן הזה של ידיעה שהכל אפשרי, שלא ייתכן שלא. עדיין לא נסה הפליאה אל ההודיה ואל החסד השלם ואתה מבקש להאיץ?
הרי זה לא שאין לך מה לא לעשות בינתיים; שהרי אי עשייתך היא לב עשייתך.
האם זה ברור?
בהחלט. בהחלט. טוב כן, הרי ממילא הזמן בזרימתו לא בשליטתי.

שום דבר לא בשליטתך ושום דבר לא שלך.
אם נדמה לך שאיזו המצאה שהמצאת או שיטה שפיתחת הם שלך הרי נקביל את זה לילד שלך.

אדם נובט מזרעך; הוא אינו שלך; הצמח הגדל שרש וגבעול אינו שלך; האשה שאתה אוהב אינך רוצה שתהיה שלך, והיא לא. איננה שלך.

הכסף שלך? בבנק? לא שלך, זמנית בשליטתך המדומיינת - אבל. תכלס. לא שלך. כלומר, בל לזלזל באקדח הטעון, זה שמייצג את תפיסת הרוב החי, (לפחות כל עוד הנך חי בגוף במובן זו מציאות מדומיינת שכולה מתוארת במילים ואין לה שום תוקף אחר אלא שם חצוב באבן לאחר מותך.
אבל בתכלית הדברים , שום דבר מכל זה אינו שלך.

והכל לכבודך.

ילדיך לכבודך, לשם קיום הציווי הביולוגי להמשכיות, כוח החיים, צו החיים להתקיים ולברוא חיים.
כוח הפריון וההגשמה אינו מתחשב בנאורותך ויכולתך לחפור בראש אל מחוזות הפילוסופיה המעשית והמענגת; זה הכל נכון.

מאז ומעולם זה היה ענג גדול להרגיש איך ניצוצות חשמליים מתלהבים בתוך המוח כשאתה מתפעם, זה נחמד לראות איך חרף, ולמרות, ואפילו ש, וכל זה, ביולוגיה פשוטה איננה מתחשבת בענייני מוסר או דעה, אלא מייצרת משיכה בלתי ניתנת לשליטה, וככל שתנסה לעדן אותה כך תפרוץ יותר, של יצר שמשמעותו דם.

דם במובן הזה של יצירת חיים, של העברת מידע חיוני המאפשר לחומר להתנהל על פי איזו תכנית אקראית שככל שנחפור להבין אותה כך נבין עד כמה איננו מבינים דבר.

ומכך שכך הם פני הדברים אתה יכול ליהנות מחייך בכל דרך שתמצא לנכון שהרי ייעודך לחיות ולהביא חיים ולתמוך ברעיון החיים.

ולשם הרעיון הזה הנך יכול לגייס את הדעות והעמדות, אלו ברות השכל הישר, אלה הבאות לעשות סדר חדש באמצעות כאוס, כל השיטות והתפיסות מקבלות במה.

ועל הבמה המרכזית מכולם - המוות.

אז טוב לראות את החירות בבהירות יתירה ולראות ששקיפותה מאפשרת החוורת או עידון כל צבע וכל מבט, התאמה מידית, חלקית או מלאה אל כל רבדי המציאות כאשר דבק האדם בחירותו.

וזו יכולה להיות חירות מחשבתית.

ואינך אפילו את זו יכול לנכס לעצמך. זו לא חירותך. זה אתה צף או מצטרף אל החירות. זו שממילא מונחת לכל. זמינה בכל מקום.
אפילו אתה לא שלך, עצמך זה רק ההבדל הפיזי, שהוא ההבדל המנטאלי, פריזמת הופעתך בחומר, הרי אתה עצמך אינך כלל אלא מדומיין שוב ושוב על ידי זהות עצמית; שקיבעה עצמה באופן מסוים, בגופך ובתנועותיך. התבגרותך היא מנטאלית. החומר מותאם מאליו. כלומר הגוף.

ולכן, גם המילים והבחירה הכל סדר מופתי ועצום של תדרים שכולם בהירים ונהירים ובהתפעמותך כבר ראית את חוטי האור, את השילובים המרהיבים של הרמוניות המייצרות הרמוניות, כבר פגשת את התנועה המרחבית השקופה, וכל זה זו בריאתך, עולם שלם דחוס וחי, חומר חי, נתון למזג ומאפשר התפתחות.

אבל כל זה יכול לאחוז שם. במעל של הקיום. לשם כך הונחית, להנחות לשם.
אך ורק בדמיונך, רק שם, בדלילות האמת, בדלילות הנפש, בבהירות התפיסה השקופה שרואה עומק כדבר חי.

לא הילד שלך ולא הזרע שלך.

רק החיוך המיוחד שלך ומבטך העמוק.
והנך
אחד האדם.