כל מלחמות ישראל התרחשו תחת ראש ממשלה "אזרחי".
אז הרחש הקבוע של הגנרלים סביב ראש הממשלה - הוא שמאפשר מלחמה.
החייל גיבור, רמטכ"ל או אלוף זוכים ללא מעט קולות אצל האדם הפשוט.
היהודי הציוני, החייל והספורטאי המצטיין, בבלורית וחיוך כובש -
זה מודל הפוליטיקאי והמדינאי הרצוי.
זה מתחלף לאט לאט, לעיתונאים. אנשי תקשורת.
שהקשר בין תקשורת ושלטון משרת את ההנהגה הסמויה של הכלכלה,
נורת אזהרה עולה כאשר יש ריבוי להגבלות המוטלות על רוב חברי הממשלה
מפאת ניגוד אינטרסים.
כוחם של עיתונאים הוא במיומנות השימוש בתקשורת.
חולשתם שזורה באמינות התקשורת.
---
ראש הממשלה ראוי שיהיה אדם פשוט עם שכל ישר.
עדיף על אדם מתוחכם עם נכות רגשית. אפילו על אדם מתוחכם עם שכל ישר.
ראש ממשלה בר שכל ישר לא מוצא שום טעם והצדקה בפגיעה באחר.
מעמדה זו מובן שחתירה בלתי נלאית לשלום, באמת, ברמת עידוד התכנסויות של שני העמים, ובכל דרך, היא צורכי הבטחון של המדינה.
לו יושקע רבע מתקציב הבטחון אצל שר השלום. לו הרצון בשלום.
ראש הממשלה צריך להיות איש של שלום.
---
מה שמדינת ישראל חסרה זה הנדי מן.
שיפוצניק.
אינסטלטור.
ראש ממשלה אינסטלטור. זה נראה טוב.
שרברב, הוד שרברבותו.
או מלצר.
מישהו שנותן שירות. לא לוקח.
---
משחקי הכס הפוליטיים מגבירים ומעלים בחברה
עושק ורמיסה ביזוי והזניה וחרדת הקיום מאיימת.
אנחנו לא יכולים להרשות את זה לעצמנו.
אנחנו לא יכולים להרשות את זה יותר.
---
אחד האדם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה