יום שישי, 11 במרץ 2016

אחר כך נדבר על קריירה

אני - שנולדתי בלידה רגילה,
שינקתי עד גיל תשעה חודשים (בקירוב),
שהייתי אור של תקווה
לישראל פיירניקוב שבא מיערות הרעב הגדול
ותקווה של אור לרות קולמן חסרת הישע

אני - שנזרקתי באחת אל התבגרות מואצת מלאת חרדה
ורמיה
ואלימות
וזה בגיל שנתיים וחצי עת התייתמתי מאמי
שהמשיכה רות בחייה.


אני - שאחרי שנות ההתבגרות הראשונות שלי,
בגיל שש, הושלכתי אל משפחה שלא רצתה בי,
ובלילות התפללתי לחזור אל המדבר,
שבגיל ארבע עשרה נסתי משם
אל הפנימיה הצבאית תל אביב
אז נפשי מצאה מזור ונצלה



אני - שבחרתי במשפחה ומצאתי שותפה
להוליד ולגדל ולפאר ולהניח נחת רוח
ואושר בסיסי וקדוש
סביב המבנה הזה שנקרא משפחה

אני - ששיקמתי נפשי הפצועה שוב ושוב
שמאז ילדותי המוקדמת ידעה

שאפשר גם אחרת.

אני - שהמרתי מעשי אהבה לילדים
ועשיתי את כל הטעויות האפשריות

עומד מול אמהות העולם

ואומר:



עורו והסכתנה לדבר אב ובן וסב
לא כי צבר קרדיט קרבנות ולכן בחיקו הצדק
לא כי יש לו זכות לומר הפסיקו את ההתעללות
כי עצמו עבר די והותר ובא להעיד

אלא כי בא לאמור לכולנו בפשטות:
הפסיקו את ההתעללות.

קחו הילדים הביתה,
בחרו לחיות טוב בהווה גידולם המופלא,
שחררו והשתחררו מתרבות הצריכה.
אין תחליף לאמא.
אין תחליף לאבא.

עם כל הרצון והנקביות והגבריות המתפרצת.
גם אבא לא תחליף לאמא.
ואמא לא תחליף לאבא.

למדו סבלנות
ואם אין סבלנות,
רכשו סבלנות, בסבלנות.
הקשבנה.
החינוך אך ורק בידכן.
וטובת הילד היא טובתכן.

היא טובת

כולנו.

---

לידה בבית
חינוך בבית.
משחק בבית.
חירות בבית.
הווה בבית.

להרגיש בבית.

---

באיזה גיל את חושבת שנכון להוציא את הילד מהבית?

שלושה שבועות?
שלושה חודשים?
חצי שנה?
שנה?
שנתיים? שלוש? חמש? שבע? שנים עשר?


---

על פני להביא ולהמשיך את המסורת האלימה - הכופה את דעתה, ותהא דעה זו צודקת ומנומקת ומאחוריה אקדח, או שמסדרונות הצדק שמעקות הגזוזטרה עשויות מגדילי צדק המותכים על מפרקי גיבנות האשמים והקרבנות -

שיתוף פעולה.

וטוב אם נתחיל לשתף פעולה עם תפקידנו כהורים, וכל אחד יתבונן בהורותו, בטובת הילד ובמשמעות העמוקה שיש למשפחה בחייו.

ואם מישהי או מישהו מתקומם למקרא הדברים,
טוב אם תעלה התקוממות,
והקוממיות תבוא לידי ביטוי בעד הילד ולא נגד מילים שמסרבות להרפות.

שכן - ההורות היא באחריות ההורים,
ובאחריות ההורים גם כל צרור המפתחות
המשתלשל ממפתחות החינוך;
הלימוד;

הבטחון העצמי והשקט הנפשי;
התפקוד, היכולת להתבגר ולהתגבר;
ההשתלבות אצל חברת בני האדם;
התרומה לחברה מבלי הקרבה אלא מתוך עצמאות;
ההכרה עצמית וההתמקמות בחברה;

וככל שננסה להתחמק מאלה,
כך נשקע בחול הטובעני של הצביעות
וההשתבללות אל עמדת הקרבן, הצודק, ו
המקבל תשומת לב, על פני לתת תשומת לב.

---

שובו הביתה, אל המשפחה.

אחר כך נדבר על קריירה.

---

תודות

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה