יום חמישי, 31 במרץ 2016

זכאי

הבה ונעמיד דברים על רוחם ודיוקם בכל אשר להשפעת מערכת החינוך על החינוך ואפילו על הלימוד.
הבה ונתבונן שלא משנה עד כמה מערכת זו מעוניינת להיכנס לנעלי ההורים ולהשפיע כמותם ואף יותר מהם, אותה מערכת – על פי הגיונה ומדדיה נכשלת בכל פרמטר אפשרי ובכל היבט הקשור בצמיחת הילד, התפתחותו, ערכיו ודרכי הלימוד שלו, בכל המדדים של הלמידה והשינון ואף אם תרצו כשמר-טף.

ועדיין אנחנו ההורים משלחים את הילד מהבית אל המערכת המטורפת הזו.

---

כאשר מתבוננים על ניסיונות שר החינוך, כל שר חינוך, להשפיע על הילד, הרי שאפס מאופס. זירו. נאדה. כלום.

ההשפעה היחידה של השר או של כל מערך החינוך על הילד נמצאת באה לידי ביטוי באותו מנעד של הסכמה ועניין הנובעים מהילד, בהסתמך על מה שקיבל מהוריו ובעיקר מאמו עד לכניסתו אל המוסד, יהא המוסד אשר יהא.

לפיכך השפעת השר היא על המנגנון והמורים, עיקרה פוליטית והיא משרתת עניין פוליטי, וזה במסגרת משחק חיצוני לחלוטין ללמידת הילד וחינוכו.

מעגל החברה והמדינה מניח איזו הנחה מטופשת שהוא יכול להשפיע יותר מההורים, מעגל זה עסוק בתוך עצמו ומייחד לעצמו שורה של מחקרים, תכניות ובחינה מתמדת של כל מה שאין לו שום תוקף.
שכן, מערך  זה לא קשור לאופן הלמידה הטבעי, ועיקר הלמידה היא הכפייה; שמותר למבוגר להתערב בחיי הילד באופן בוטה וגלוי, לא רק למבוגר שהוא אמו או בן משפחה – אלא למבוגר זר. כל עוד זה לא גופני או מיני. זה בסדר.

והלמידה הזו מגובה על ידי הוריו.
אחרת לא היה לה תוקף.
וזו הסבה שאין משמעות להחלפת השר, להחלפת תכנית הלמודים ואפילו לנטייה לירות לילדים בראש כדורי ריטלין.

ללא הסכמת ההורה – אין לזה שום תוקף.

---

ולכן, היה והנכם מאמינים שיש לתת לילד את הביטחון המזויף של התערבות מבוגר זר, בתחומי העניין שלו, באופן הספציפי בו הוא למד ובזמן שעליו ללמוד את זה, ואז יהא עתידו מובטח (בעוד הווה חייו מונח על המזבח – כזבח), שילחו אותו החוצה.

היה והנכם מאמינים שיש לכלוא את הילד בחברה חד גילית ולהתעמר בו מבחינה חברתית, התעמרות שהיא מעצם במסגרת, והיה והנכם מאמינים שקשה באמונים - קל בקרב, ושעל הילד להתכונן לחייו הבוגרים באמצעות זרעי חוסר איזון שילוו אותו כל חייו.
שלחו אותו למוסד.


היה והנכם מאמינים שאינכם יכולים אלא לשלוח אותו אל המוסד,
הבינו וקבלו את הרעיון שזה שמרטף. ותו לא.
בחרו את השמרטף הטוב ביותר.
ולעולם תנו גיבוי לילד.
---

כי זה לא משנה כלל וכל מה לומדים שם, ואיזה רעיונות משונים ינסו לדחוף לו לראש ביחד או ללא הריטלין, וזה לא משנה מה אמר שר החינוך, איזה סם דחף לו שר הבריאות, כמה התעמרה בו שרת התרבות – הכל בסופו של דבר, כמעט הכל

-

זה אתם.

אמו ואביו.


שר החינוך דואג לחינוך ילדיך בדיוק כמו ששר הבריאות דואג לבריאותך.

שניהם עשויים לשגות באשליה שהם יכולים אכן לדאוג לכך.

בעוד מפתחות החינוך והבריאות מאז ומעולם ולנצח נצחים – בידי אחד האדם.

בידי אחד האדם שכהורה –
זכאי למלא את חובותיו כלפי ילדו,
כלפי טובת ילדו.

זכאי.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה